| < אחורה |  קומדיה של טעויות -
מערכה 4, תמונה 2 |
קדימה > |
נכנסות אדריאנה ולוקיאנה.
אדריאנה: כך הוא פיתה אותך, לוקיאנה? איי!
לפי מה שהבחנת היה סביר
שהתכוון לזה? כן? לא? אולי?
נראָה עצוב? עליז? הסמיק? החוויר?
יכולת לשפוט על פי תווי פּנים
איך מתנגשים כוכבי הלב בִּפנים?
לוקיאנה: קודם הכחיש שאת קרובה לו כלל.
אדריאנה: כי הוא הרחיק אותי, ביטל, שלל.
לוקיאנה: אחר כך הוא נשבע לי שהוא זר פה.
אדריאנה: זר ומוזר. משבועתו חזר בו.
לוקיאנה: ואז בשמך הפצרתי.
אדריאנה: התשובה?
לוקיאנה: במקום לָך, הוא קרא לי "אהובה".
אדריאנה: באילו מין מלים ניסה לקנות?
לוקיאנה: מלים כובשות, לו רק היו כּנוֹת.
שיבח את היופי, השנינות.
אדריאנה: החזרת לו קומפלימנטים?
לוקיאנה: סבלנות!
אדריאנה: לא מבליגה עוד, לא שקטה, לא נמה!
הלב אילם, אך הלשון - צוּנאמָה!
[/ אני לא יכולה עוד להבליג!
/ הלב שותק, אך הלשון תפליג!]
הוא מעוּות, עקום, קריקטורה,
פרצוף כיעור ושלד פְּגוּם-פיגורה!
קלקול דלדול, מוּטָאץ מופלץ, כושל,
הוא גֶזר הבריאה! הָאֵל פישל!
לוקיאנה: כזה יצור? אז אין פה אבידה!
אם הוא הלך, צריך לומר תודה.
אדריאנה: אבל לא התכוונתי כשהשמצתי.
כל זה היה תרגיל של הסחה
מול ציידות זרות. לכן צייצתי.
הפה ממטיר קללות, הלב ברכה.
(נכנס דרומיו מסיראקוז)
דרומ. מסיראקוז: הופ, קחי! שידה! ארנק! דחוף! לוחץ!
לוקיאנה: קשה לךָ לנשום?
דרומ. מסיראקוז: רצתי כמו חץ!
אדריאנה: ואיפה אדונך? ומה שלומו?
דרומ. מסיראקוז: בידי שד מוסלמי, טפו! יימח שמו.
מחזיק בו מין שטן עם משרוקית,
לב אבן תחת כפתורי פלדה;
בן-בלהה זועם ומחרף,
זאב! - יותר נורא: אנוש טורף.
אוכל-אדם, אגרוף ברזל, ערפד צמא,
אימת סמטה צרה ורחוב הומה.
זה כלב-ציד חד-שיניים, בן טינופת,
שעט על נפשות תמימות, משליך לתופת.
אדריאנה: היי, בן-אדם, מה עבר עליך?
דרומ. מסיראקוז: לא יודע מה עבר. אני רק יודע שבהווה הוא על תקן עבר - יָן.
אדריאנה: מה, הוא נאסר? בגלל מי? זה מדהים!
דרומ. מסיראקוז: אני לא יודע מדהים-מה-מדהים,
אבל הוא נעצר ביד שד במדים.
תשלחי לו, גברתי, שחרור - הכסף מהשידה שלו?
אדריאנה: לכי, תביאי. זאת חידה גדולה לי.
(יוצאת לוקיאנה)
הוא בחובות? מילה הוא לא גילה לי.
תגיד, זה בגלל חוב שהוא נכבל?
דרומ. מסיראקוז: בגלל שרשרת הוא לא יינצל!
שרשרת! הנה שם! זה מצלצל!
אדריאנה: מה, השרשרת?
דרומ. מסיראקוז: השעון. הלכתי!
אין זמן. איך זה פתאום נָחַת!
היתה שעה אחת כשנשלחתי,
ו - הופה! - הנה עוד אחת.
אדריאנה: שעות הולכות אחורה. מה יותר
מוזר מזה, וגם מופרך?
דרומ. מסיראקוז: כן, גברת, כששעה רואה שוטר -
היא תסובב מחוג, תברח.
אדריאנה: כאילו הזמן חייב מזומן?
משל די טפשי, גאון.
דרומ. מסיראקוז: הוא בזבז ים של זמן,
פשט רגל ממזמן,
אין לו זמן
והוא תמיד בגירעון.
הוא גם גנב, הזמן: חומק, מושך ת'זמן,
לוקח זמן, ורץ בלי שום סימן.
אז אם הוא גם גנב גם בעל-חוב,
לא פלא שיברח מכל שוטר ברחוב.
(נכנסת לוקיאנה)
אדריאנה: קח, דרומיו, זה הכסף לאדון.
נביא את העניין לכלל סיום. -
נלך, אחות. אני שבוית דמיון;
דמיון - הוא נחמה לי, ואיוּם.
יוצאים.
| < אחורה | קומדיה של טעויות -
מערכה 4, תמונה 2 |
קדימה > |