| < אחורה |  קומדיה של טעויות -
מערכה 2, תמונה 2 |
קדימה > |
נכנס אנטיפולוס מסיראקוז.
אנטי. מסיראקוז: הכסף שקיבל דרומיו שמוּר
טוב בפונדק "איש-סוס", והוא יָצא,
העבד המסור, למצוא אותי,
על פי דבריו של בעל-הפונדק.
אני, מאז הריב ההוא בשוק,
את דרומיו לא ראיתי. הנה, בא!
(נכנס דרומיו מסיראקוז)
נו מה, עבר לך המצב-רוח?
אוהב מכות - תצחק עלי עוד פעם.
על "איש-סוס" לא שמעת?! כסף לא
קיבלת?! גברתך קוראת לי "בוא
הביתה לאכול"?! ואני גר
ב"פניקס"?! השתגעת לענות
לי מין תשובות משוגעות כאלה?
דרומ. מסיראקוז: איזה תשובות? מתי דיברתי ככה?
אנטי. מסיראקוז: פּּה, פּּה, עכשיו, לפני חצי שעה.
דרומ. מסיראקוז: שלחת אותי לַפונדק עם כסף,
וזהו זה, מאז לא התראינו.
אנטי. מסיראקוז: הכחשת שקיבלת כסף, כלב!
דיברת לי על ארוחה, על גברת,
ותן לי לקוות, קוף, שהרגשת
שלא הייתי כל כך מרוצה.
דרומ. מסיראקוז: אני שמח שכבודו עליז.
מה הבדיחה הזאת? גלה לי, בוס?
אנטי. מסיראקוז: לועג לי בפרצוף? אני צוחק,
נראֶה לך? בוא, קח את זה, וזה!
(מכה את דרומיו)
דרומ. מסיראקוז: איי, די! הבנתי! לא מצחיק! עצוב!
תסביר רק למה זה מגיע לי?
אנטי. מסיראקוז: בגלל שפה-ושם בחביבוּת
אני נותן לך להשתטות
או מפטפט אתך, בחוצפתך
אתה עושה צחוק מאהבתי,
הופך עניין רב-ערך לקרקס.
יתוש טפשון - שישחק בשמש,
אך בשקיעה יזחל אל חור - ודום.
[ בערב שימצא חור ויסתום.]
רוצה לצחוק אתי? יפה, אז פקח
עיניים, תסתכל עלי, תראה
שזה מתאים. אם לא תלמד את זה,
אני קודח לך בפדחת.
דרומ. מסיראקוז: אל תקדח ואל תפדח! הקרקפת שלי כבר עפה מן הכַּף אל הכַּפָה. אבל עם כל הכבוד, אדוני, למה אני מורבץ?
אנטי. מסיראקוז: אתה לא יודע?
דרומ. מסיראקוז: כלום, אדוני, רק שאני מורבץ.
אנטי. מסיראקוז: שאני אגיד לך למה?
דרומ. מסיראקוז: כן, כן, אדון, וגם מדוע. כי איך אומרים, אין למה בלי מדוע.
אנטי. מסיראקוז: טוב, אז למה-אל"ף היה כי מָתחְתָּ לי שיגוע, והמדוע - כי פתחת בשיגוע בי"ת.
דרומ. מסיראקוז: לא היה עוד בן-אדם, גם במדע הלא-ידוע,
שעבר כזה פיגוע בלי שום למה או מדוע.
אני מאד מודה לך, אדון.
אנטי. מסיראקוז: מודה לי, אדון, על מה?
דרומ. מסיראקוז: על מה שנתת לי אין-בעד-מה. המשהו שנתת לי על כלום.
אנטי. מסיראקוז: המשכורת שלך תהיה לא-כלום על לא-משהו. אבל תגיד לי, אדון, כבר זמן לארוחה?
דרומ. מסיראקוז: לא בטוח, אדון, אם הבשר כמוני.
אנטי. מסיראקוז: איך?
דרומ. מסיראקוז: שהוציאו לו את כל המיץ.
אנטי. מסיראקוז: לא נורא, שיהיה יבש.
דרומ. מסיראקוז: אני רק מבקש, אל תאכל אותו.
אנטי. מסיראקוז: כי למה?
דרומ. מסיראקוז: כי בסוף אני אוכַל אותה. אתה תשטוף אותי בעוד מנה של מכות יבשות.
אנטי. מסיראקוז: טוב, אדוני, תלמד מתי העת להתלוצץ. לכל דבר יש זמן.
דרומ. מסיראקוז: את זה למדתי על בשרי, כי קודם לא ידעתי.
אנטי. מסיראקוז: איך לא?
דרומ. מסיראקוז: בגלל חוק חד וחלק כמו הקרחת של מר-סבא'לה זמן בכבודו.
אנטי. מסיראקוז: בוא נשמע.
דרומ. מסיראקוז: למי שקרֵח, השיער כבר לא צומח. זה דבר שאין לו זמן.
אנטי. מסיראקוז: כן, אה? אין מה לעשות כשראש מתרושש.
דרומ. מסיראקוז: דווקא יש. אפשר לקנות פאה, לרושש ראש אחר, וללבוש יושב-ראש.
אנטי. מסיראקוז: למה סבא'לה זמן מתקמצן על שיער, אבל לא על ציפורניים?
דרומ. מסיראקוז: כי זאת ברכה שהוא שומר לבהמות. אצל בני-אדם על מה שהוא חוסך בשיער הוא מפצה בשכל.
אנטי. מסיראקוז: יש מספיק בני-אדם עם יותר שיער משכל.
דרומ. מסיראקוז: והמעט-שכל שיש להם כולו בתחתונים, אז מהר-מהר נושר גם השיער.
אנטי. מסיראקוז: בקיצור, איש שעיר הוא לא חכם גדול אבל הוא בחור פשוט וישיר.
דרומ. מסיראקוז: וכשהוא פושט ומֵישיר, ישר זה נושר. אבל כשנושר, הוא ישמח וישיר.
אנטי. מסיראקוז: מאיזו סיבה?
דרומ. מסיראקוז: משתי סיבות בריאוֹת.
אנטי. מסיראקוז: בריאות אל תגיד.
דרומ. מסיראקוז: אז בוא נגיד מעשיות.
אנטי. מסיראקוז: אל תגיד מעשיות.
דרומ. מסיראקוז: אז בוא נגיד בטוחות.
אנטי. מסיראקוז: אז בוא תגיד.
דרומ. מסיראקוז: איך אמרו אבותינו? אתה לא תגיד נגיד. אבל הסיבות הן - אל"ף, כדי לחסוך בהוצאות על ספּר, ובי"ת - לא להפיל שערות למרק.
אנטי. מסיראקוז: כל הזמן הזה היה כדי להוכיח שאין זמן לכל דבר?
דרומ. מסיראקוז: והוכחתי. את מה שהתחפף אין לחפוף, ואי אפשר להחזיר את התלתל אחורה.
אנטי. מסיראקוז: אבל לא הוכחת מה קשור פה הזמן.
דרומ. מסיראקוז: הזמן הוא בעצמו קרח, ולכן עד קץ הזמן הוא מוכרח שכל הכרוכים בו יצאו קרחים מכאן ומכאן.
אנטי. מסיראקוז: מסקנה מסמרת שיער. אבל רק רגע, מה נופל עלינו?
(נכנסות אדריאנה ולוקיאנה)
אדריאנה: כן, כן, אנטיפולוס, תזעיף מבט,
תהיה מתוק לאהובה אחרת.
אני לא אשתך, לא אדריאנה?
היו ימים שמרצונך נשבעת
שאין מילה קוסמת לאוזניך
ואין מראה נעים לזוג עיניך,
אין אף מגע אהוב על זרועותיך
ואין בשר ערב לַחֵיך שלך
אם לא אני דיברתי, הסתכלתי,
נגעתי או הגשתי - בשבילך.
אז איך קרה, יקר לי, איך קרה
שהתרחקת כך מעצמך?
מעצמך אם לי אתה זר, לי,
בבת עינך, בשר מבשרך,
קרובה לך יותר מנשמתך.
לא, אל תקרע את עצמך ממני.
כי קל יותר, אהוּב, לזרוק טיפה
של מים לתוך ים סוער, ושוב
למשות אותה בלי להחסיר
או להוסיף לה מאשר לתלוש
אותך ממני, בלי לקטול אותי.
איך הכאב היה חותך אותך
לו רק שמעת שאני מופקרת, [/ פרועה,]
שאת הגוף הזה, מוקדש לך,
זימה זולה וחשק מטנפים!
מה, לא היית אז יורק, בועט בי,
מטיח בפני את השם "בעל",
קורע לי את מצח הזונה,
עוקר את הטבעת מידִי
הבוגדנית, ומנתץ אותה
בנדר גרושין? ברור שכן!
אם ככה, בוא, עשה את זה! אני
מותקפת יצר, נגועת ניאוף,
דמי בוער מתאווה. כי אם
שנינו בשר אחד, ואתה בוגד בי,
הרעל של בשרך חִלְחל אל תוך
גופי, דיבוק הזנות הדביק אותי.
במסירותך ומיטתך החזק -
רע לא אדע, כבודך לא יינזק.
אנטי. מסיראקוז: גבירה יפה, אלי את מתחננת?
אני לא מכיר אותך. אני רק בן
שעתיים באפזוס. לעירךְ
אני זר כמו לדיבורךְ, שכּל
מילה שבו שִכְלִי בלע,
אך אין לי שכל להבין מילה.
לוקיאנה: בושה, גיס! מה קורה פה? איך אתה
נוהג באחותי? היא רק שלחה
את דרומיו שיקרא לך הביתה.
אנטי. מסיראקוז: את דרומיו?
דרומ. מסיראקוז: אותי?
אדריאנה: אותך, ואתה דיווחת שתקף
אותך, ובמהלומות הכחיש
גם שבֵּיתי ביתו ואני אשתו.
אנטי. מסיראקוז: אתה והגבירה הזאת נדברתם?
איזה הסכם עשיתם ביניכם?
דרומ. מסיראקוז: אני - אותה - אף פעם לא ראיתי.
אנטי. מסיראקוז: לכלוך, שקרן, את הסיפור שלה
מילה-מילה אמרת לי בַּשוּק.
דרומ. מסיראקוז: אנ' לא דיברתי איתה בחיים.
אנטי. מסיראקוז: אז איך זה היא קוראת לנו בשם?
אלא אם כן היא מדיום בהיפנוזה.
אדריאנה: זה לא מוסיף לך כבוד לחבוֹר
לַמשרת עם הצגות כאלה,
ולדרבן אותו לצאת נגדי.
אם מאהבתך אני גולָה,
רק אל תחמיר את זה עם השפלה.
בוא, בוא, ללפות אותך אני עורגת!
אתה ברוש, אני גפן משתרגת,
לגזעך נצמדת, שברירית,
יונקת כוח מעוצמה גברית.
מי שמדיח אותך לעזוב
זה עשב-בר, דרדר, סרפד, אזוב;
את צוף הגוף שלך מרעיל טפּיל
אשר יצמח רק אם אותך יפיל.
אנטי. מסיראקוז (הצידה): אלי היא מדברת כה רומנטי!
מה, בחלום בלי דעת התחתנתי?
או שאני ישן ברגע זה,
ורק הוזה את כל המחזה?
עד שאמצא תשובה שתספק,
יורשה לי ליהנות מן הספק.
לוקיאנה: דרומיו, לך בדוק אם השולחן ערוך!
דרומ. מסיראקוז: איי, אדוניי, שתהיה ברוך!
זאת ארץ הכישוף, מלא פחדים,
ואלה ליליות, רוחות, שדים.
אם לא נשיב על כל צו בְּציוּת
יצליפו בנו עינויי סיוט.
לוצ'יאנה: מה אתה ממלמל שם, מבולבל?
דרומיו-דחליל, שבלול, דביל, טמבָּל.
[/ מה אתה ממלמל שם בטמטום?
/ דרומיו-דחליל, שבלול, דביל, סתום.]
דרומ. מסיראקוז: בוס, השתניתי, לא? אני אחר.
אנטי. מסיראקוז: נדמה לי כן, בנפש. גם אני.
דרומ. מסיראקוז: הנפש גם הגוף איבדו כיוון.
אנטי. מסיראקוז: הגוף כמו קודם.
דרומ. מסיראקוז: לא, אני בבון.
אנטי. מסיראקוז: בבון היית, ועכשיו חמוֹר.
דרומ. מסיראקוז: חמור שרק חולם לדהור לַדרור.
כן, כן, חמור, אחרת איך הגברת
אותי זוכרת אך לי לא מוּכּרת?
אדריאנה: טוב, די, לא אשתטה עוד לייבב
כשהאדון והמשרת בצוותא
בזים למכאובי. בוא, איש, תאכל.
דרומיו, עמוד בשער. בעלי,
אסעד אתך למעלה, תתוודה
שם על תעלוליך - ואמחל.
שמע, אם רוצים את האדון, תגיד
שהוא אוכל בחוץ, ואין כניסה.
בואי, אחות. תהיה שוער טוב, דְרום.
אנטי. מסיראקוז (הצידה): אני באדמה או בַּמָרום?
ישן? ער? חולה-רוח או בריא?
מוּכּר להן, אך לי עצמי נכרי.
טוב, טוב, אלך איתן אל הבאות
בְּערפל צופן הרפתקאות.
דרומ. מסיראקוז: אז מה, אדון, עכשיו להיות שוער?
אדריאנה: ואל תכניס אף איש, אה? תיזהר!
לוקיאנה: אנטיפולוס, בוא. השעון דוהר.
יוצאים.
אנו מקווים שאתם נהנים מקריאת המחזה. אתר שייקספיר ושות׳ פועל כבר 14 שנים בחינם ומספק את התרגומים לקהל הרחב בשמחה ובאהבה. גם שייקספיר וגם שות׳ מתכוונים בהחלט להמשיך כך גם הלאה, ולהשלים אולי את כל תרגום כל 38 המחזות.
כל מי שרוצה לתמוך באתר כדי לסייע באחזקתו ובהמשך מפעל התרגום, הנה האפשרות, ויקוים הפסוק ״תומכים טובים אתם״ (״מידה כנגד מידה״, מערכה 5 תמונה 1).
| < אחורה | קומדיה של טעויות -
מערכה 2, תמונה 2 |
קדימה > |