שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס


< אחורה הדפסת הטקסט טרגדיה מיורקשיר - מערכה 1, תמונה 5 קדימה >

תמונה 5

נכנסת משרתת עם ילד בזרועותיה, האשה לידה ישנה.       

 

משרתת: נום, מותק, נום. אמך נמה מצַעַר.  

            כבד מאד בלב, שום אור בשער.  

            שה-שה, ילד יפה. עתיד זוהר

            יותר חיכה לך. רווחי כבוד 

            עתיק הקוביה לקחה, בלעה.

            שאבא יהמר על בן... זוועה!                      

            לבית הזה רק יגון מתאים, 

            שממה והרס -

          (נכנס הבעל עם הבן המדמם)

                                  הה!

בעל:    זונה, תני את הילד פה.

          (נאבק בה לקחת את הילד)

משרתת: הצילו, די, הצילו, רצח, רצח! 

בעל:    אַת מרכלת, פה גדול, מצח

          זונה? אני כבר משתק לך את

          הרעש ואת הצוואר. למטה,

          תתגלגלי, תתגלגלי לך ראש!

            (משליך אותה למטה)      

           כן זהו, השיטה הכי בדוקה

           כדי לכשף לְשון אשה - לשבור

           לה את הצוואר. ידוע בהיסטוריה.

בן:       אמא, אמא, נרצחתי, אמא!

          (האשה מתעוררת)

אשה:     הה, מי זה צעק? אוי לי, הילדים שלי! שניהם, שניהם, שניהם דם, רק דם!

             (תופסת את הצעיר יותר)

בעל:       פרוצה, עזבי את הילד, תעזבי

             את הקבצן.

אשה:                     הו בעלי, מתוק!

בעל:      פסולת חוצות!

אשה:     מה אתה עושה, בעל יקר?

בעל:                                      תני לי  

             את הממזר.

אשה:                     הילד המתוק

            שלך.

בעל:              יותר מדי פושטי-יד יש.                   

אשה:      בבקשה -

בעל:                 את מפריעה לי עוד?

אשה:      אוי לי! 

בעל (דוקר את הילד בזרועותיה): 

                     בוא קח ללב!

אשה:                               אאא בן שלי

             יקר!

בעל (לוקח אותו ממנה): לא, שרץ, לא תחיה להיות

          חרפה לכבוד המשפחה שלך.

אשה:  או אלוהים!

          (היא נפצעה, וצונחת ארצה)

בעל:                    ותגוועי, עכשיו 

          תלכי לך, די. מספיק זונות זזות.

          מחסור היה עושה אותך כזאת.

          (נכנס משרת לוהט)

משרת:  או, אדון, מה המעשים האלה?

בעל:     עבד אשפה, צמית שלי, אתה

          נדחף ביני וזעמי לחקור

          אותי?

משרת:                   גם אם היית השטן

          הייתי קם לחסום אותך, אדון.

בעל:   לחסום אותי? עז-מצח! אחסל

         אותך על זה!

משרת:                      בדם של ישו, כבר

         חיסלת את כולנו, אדוני.

בעל:   ללפות את אדונך?

משרת:                           ללפות מפלצת.

בעל:   מה, אין לי כוח? עבד יאסור

          אותי?

משרת:               לא, השטן נלחם -  אני

          נופל.

בעל:              אח מנוול, עכשיו אני

          אתפוס אותך. (מכריע אותו) עכשיו אני אקרע

          אותך, אנעץ דורבן חד במשרת

          שלי. לפצוע ולרמוס! כן ככה,

          אני חושב שלא תרדוף אחרי

          מהר. הסוס שלי מוכן, לעוף,

          לעוף. עכשיו לַשרץ התינוק

          עם המינקת, הקבצן-מוצץ            

          שלי. מזל, גורל, לא, לא אשאיר

          לכם אחד שתדרכו עליו.

          (הדיקן פוגש אותו)

דיקן:  מה יש לך, אדון? אתה נראה לי די תועה בערפל.

בעל:   מי, אדוני, אני? נדמה לך.

         אנא גש פנימה, ומייד אניח

         את דעתך. חסר לי עוד חלק

         קטן אחד כדי להשלים את הסכום,

         ואז אחי ינוח מרוצה.

דיקן:   אשמח לראות זאת. אז אמתין לך.

          (יוצאים הבעל והדיקן)

משרת (קם): בקושי מסוגל להתרומם.

          בכובד השטני שלו כל כך

          פגע בי, וקרע לי בבשר

          עם הדורבן תאב-הדם שלו -

          איש כה מסביר פנים לשעבר,                  

          עד שעכשיו הגיהינום הכניס בו

          כוח מושחת שלנפשו פלש. 

          איך מחזק השד גם איש חלש!

          (נכנסים הדיקן ושני משרתים)

משרת הדיקן: זוועה כזאת, אדון, וכשאתה כאן! 

דיקן:   ברכת שלום של מוות! זה הסכום

         שהוא אסף לכבוד אחיו? הנה

         פה עוד אחד! שני עוללי שחיטה,

         ולידם האמא המתה.

אשה:  או, או!

דיקן:   רופאים, רופאים! היא שבה לחיים.

         אחד ממשרתיו כולו רופף

         ומדמם.

משרת:               לרדוף, צאו, האדון

          הקטלני עלה על סוס, לגמור את

          הילד אצל המינקת. אח,

          צאו אחריו, מהר!

דיקן:                           אני ראשון,

          אקים עליו אישית את כל העיר.

משרת:   עשה את זה, אדון, צא אחריו.

          (יוצאים הדיקן ושני משרתיו)

אשה:  הו הילדים שלי!

משרת: מה שלום גברתי מוכת הייסורים? 

אשה:  מה אני מתאוששת, מה, למה 

         חצי לחיות, לראות את הילדים

         שלי מדממים מול העיניים? -

         מראה שיהרוג לב אֵם גם בלי

         תליין. (למשרת) מה זה, אתה גם מרוסק?

משרת:  רציתי לעצור את מה שאש

          אלימותו הקדימה ובִצעה,             

          אז התנפלתי, נאבקנו שנינו,

          אבל כוח טמא מזה שלו

          השליך אותי. אז הוא פצע אותי,

          קרע לי בבשר, את השיער

          תלש, כמו אחוז אמוק להוציא

          לפועל, ושיתק אותי שלא

          אוכל לצאת בעקבותיו.

אשה:                                מה זה

          היתל בו לאבד כל חסד, מה

          גנב לו מן הלב אנושיות,

          לשחוט את ילדיו, להתכוון

          לרצוח את אשתו, לפצוע את

          המשרתים שלו? 

          (נכנסים שני משרתים)

שני המשרתים: בבקשה עזבי את המקום

          המקולל הזה. רופא ממתין

          בפנים.

אשה:               כן, לעזוב! החדר פה

          חוטא בדם מתוק, דם חף מפשע.

          רצח אחז בַּבית ביד מגואלת,

          ולא ירפה עד שיקרוס מגג עד דלת.

          (יוצאים)


< אחורה הדפסת הטקסט טרגדיה מיורקשיר - מערכה 1, תמונה 5 קדימה >