| < אחורה |  טימון בן אתונה -
תמונה 3 |
קדימה > |
שייקספיר
נכנס סנאטור עם שטרות חוב.
סנאטור: ולאחרונה חמשת-אלפים.
תשעת-אלפים הוא חייב לְוָוארוֹ ואיזידור,
בנוסף לַסכום שלי מקודם, סך
הכל עשרים-וחמישה-אלף.
טייפון בזבוז שלא נרגע! זה לא
יכול להחזיק, זה לא יחזיק. חסר
לי קצת זהב? מספיק שאגנוב מפושט-
יד כלב ואתן לטימון - הופ,
הכלב מנפק זהב. אֶרצה
למכור את סוסִי ולקנות עשרים טובים
יותר? יפה, אתן לטימון את
הסוס - לא אבקש כלום, רק אתן לו -
ישר ימליט לי עדר של סוסים
משובחים. אין לו שומר-סף, רק
איזה חייכן שמזמין פנימה כל
עובר ושב. זה לא יכול להחזיק.
כל הגיון מבין שמצבו
רעוע. קאפיס, היי! קאפיס, אמרתי!
(נכנס קאפיס)
קאפיס: כאן, אדוני. מה תבקש?
סנאטור: לבש
מעיל ולך מהר אל אדון טימון.
תדרוש ממנו את הכספים שלי.
אל תתקפל אם יִפְטרו אותך
בלא כלום, ואל תושתק מול שום "דרישת
שלום לאדונך", עם גינונים
של יד ימין בכובע, ככה; לא,
אמור לו שצרכַי דחופים, אני
זקוק לַמזומנים שלי, יומו
ומועדו עבר, ובטחונִי
בָּהתחייבויות הרופפוֹת שלו
הכתים לי את האשראי. אני אוהב
ומכבד אותו, אך לא אשבור
לעצמי את הגב כדי לרפא לו אצבע.
צרכַי מִיָדִיים, ואין לדחות
אותי הלוך ושוֹב בדיבורים,
אלא בהזרמת כסף נזיל.
קדימה לך. לבש מראֶה נוקשה,
פרצוף דורש; כי, אני חושש, כשכל
נוצה של הון תוצמד שוב לַכּנף
שלה, מר טימון המנצנץ לו כמו
טווס כרגע יישאר כמו עוף
מרוט. קדימה לך.
קאפיס: אני הולך,
אדון.
סנאטור: "אני הולך, אדון"! קח את
שטרות החוב אתך, ותסמן
תחת התאריכים קו. בוא.
קאפיס: כן.
סנאטור: לך.
יוצאים משני צדדים שונים.
| < אחורה | טימון בן אתונה -
תמונה 3 |
קדימה > |