שייקספיר ושות'

נכנס דובר האפילוג.   

לשאול מה דעתכם אני רוצה,         

אך כמו ילדון את פי איני פוצה.

פוחד! אבל חכו קצת, אל תלכו לי.

תנו להביט. מה, כלום? לא תחייכו לי?

הולך קשה... כל מי שבימיו,

אם כך, אהב, יראה לי את פניו –

לא יתכן שאין – ואם תוכלו

שִרקו בוז נגד מצפונכם, חַסלושרקו בוז נגד מצפונכם, חסלו

לנו ת'פרנסה. לא לרחם!

הראו את כוחכם! מה דעתכם?

בינינו, אין לי אומץ, לא, תודה.  

גם אין שום צורך. אם האגדה

(זה מה שהיא) היתה קצת מהנה, 

וזו, בתום לב, כל הכוונה,

דיינו. אני מתחייב בזאת

כי נשפר את טיב המחזות,

שתאהבו אותנו עוד, אמן.

אז לילה טוב, גברות אנד ג'נטלמן. 

יוצא.