שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס

שייקספיר, עם נגיעות קלות של מידלטון

נכנס פלאביוס, עם שניים או שלושה משרתים.

משרת 1:   המנהל, תגיד, איפה האדון שלנו?

          אנחנו הרוסים, טרופים, בלי כלום?

פלאביוס:  איי, בחורים, מה אני יכול לומר?

          שהאלים יתעדו: אני

          אביון כְּמוכם.

משרת 1:                   בית כזה - נחרב?

          אדון אציל כזה נפל? הכל

          הלך, ואין חבר שייתן לו יד

          בָּאסון וילך אתו?

משרת 2:                             כשם שאנחנו

          מפנים גב לְחבר שנזרק לַקֶּבר,

          כל אלה ששמעו על מזלו

          המת חומקים להם, ומשאירים

          אצלו שְבועות ריקות, כמו ארנקים

          שכּוּיסו. והוא עצמו, קבצן

          מסור לאוויר פתוח, וחולה            

          בָּעוני, שכולם בורחים ממנו, 

          הולך לבד כמו התגלמות הבוז.

          עוד שותפים שלנו.  

          (נכנסים עוד משרתים)

פלאביוס:  כלים שבורים של בית מתמוטט.

משרת 3: אבל הלב לובש עוד מדי-שרד

          של טימון. כן, רואים על כל פרצוף כאן.

          עדיין צוות. סגל משרתי

          הצער. הספינה דולפת לה,

          ואנחנו, מלחים תועים, עומדים 

          כאן על סיפון שוקע ושומעים

          את הגל שמאיים. צריך לקפוץ,

           כולנו, אל הים של האוויר.

פלאביוס: אחים טובים, את שארית כספי

          אחלוק אתכם. היכן שניפגש

          נהיה תמיד אחים, לזכר טימון.

          ננוד בָּראש, כאילו זה פעמון

          האשכבה של מזלו, ונאמר:

          "ימים טובים יותר ראינו".         

       (נותן להם כסף)

                                                כל

         אחד ייקח קצת. נו, תושיטו יד.

          ואף מילה. כך ניפרד בַּשער,  

          כדלפונים אך עשירים בְּצער.

       (מתחבקים, והמשרתים עוזבים איש איש לדרכו)

          כמה כְּאֵב תפארת מביאה!

          מי לא ירצה להיות פטוּר מרכוש,

          אם בסופו רק השפלה ויאוש?

          מי יסכים לתהילה כל כך נלעגת,

          לחיות בהזיה של חברוּת,

          על יסודות של הוד ושל הדר

          צבועים כמו הידידים המצועצעים?

          אדון מסכן ישר, קרבן לבו

          שלו, רמוס בידי הטוּב! זה זן

          מוזר, סוטה, בו חטא ותועבה        

          הוא לעשות יותר מדי טובה!

          מי יעז להיות נדיב? יד רחבה

          היא זכות אלים. אדם היא מחריבה.

          אדון יקר, אשר בורך בכדי

          להתאמלל, והתעשר רק כדי

          להתרושש, הצלחתך היתה

          לאובדנך. אדון נדיב! גוּלגל

          בְּזעם מהֵיכל כפיות-טובה

          של חברים מפלצתיים.

          ואין לו כלום אתו למחייתו,

          או כדי לקנות מִחיה.

          אצא למצוא אותו.

         האיש הזה - את נשמתי אקדיש לו.

          כל עוד יש לי פרוטה, שרוּת אגיש לו. 

       יוצא.