שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס


< אחורה הדפסת הטקסט טימון בן אתונה - תמונה 8 קדימה >

מידלטון

 

נכנסים שני משרתיו של וארו, פוגשים אחרים, כולם משרתים של נושי טימון, לחכות לו בצאתו. אז נכנסים משרתים של לוציוס, טיטוס והורטנסיוס.

משרת 1 של וארו: שלום לַמשרת של הורטנסיוס, תַּת-

          הורטנסיוס, ולתַּת של טיטוס.

מ. טיטוס:                                      גם

          לך, תת-וארו.

מ. הורטנסיוס: אז מה, תת-לוציוס, נפגשים שוב?

מ. לוציוס:                                                      כן,

          ועל אותו עניין, אה? כי שלי

          הוא כסף.

מ. טיטוס:            שלהם גם, גם שלנו.

         (נכנס המשרת של פילוטאס)

מ. לוציוס: וגם תת-מר פילוֹטוּס!

מ. פילוטוס: יום נעים גורף.     

מ. לוציוס: ברוך הבא, אחי.

             מה השעה לדעתך?

מ. פילוטוס:                         זוחל

             אל תשע.

מ. לוציוס:               כל כך מאוחר?

מ. פילוטוס:                                  ראו

             את האדון כבר?

מ. לוציוס:                       עוד לא.

מ. פילוטוס:                                  זה מוזר.

             הוא תמיד זרח בשבע.

מ. לוציוס:                               התקצרו

          הימים שלו עכשיו. תדע לך

          שהמסלול של הפּזרן הוא כמו

          של השמש,

          רק לא מעגלי. יש לי תחושה

          שבָּארנק של טימון התחפּר

          החורף. כמה שתחפור - צחיח. 

מ. פילוטוס: לי יש אותו חשש כמוך.

מ. טיטוס: שים לב לתופעה תמוהה כמו פלא.

             האדון שלך שלח לתבוע כסף?

מ. הורטניוס: נכון מאד.

מ. טיטוס:                     כשהוא מקושט באבני-

          חן, מתנות מטימון, שעליהן

         אני מחכה לכסף.

מ. הורטנסיוס: הלב שלי שונא את זה.   

מ. לוציוס:                                        שים לב

          כמה זה משונה. טימון צריך

          אם ככה לשלם יותר ממה  

          שהוא חייב, כי אדונך עמוּס

          יהלומים וגם דורש בעדם

          כספים.

הורטנסיוס: זה ג'וב מבחיל, בחיי. ידוע לי    

          שאדוני בזבז הרבה מההון

          של טימון, ועכשיו כפיות טובה

          עושָה את זה גרוע מגניבה.

משרת 1 של וארו: כן, החשבון שלי שלושת-אלפים

          כתרים. שלך?

מ. לוציוס:                   חמשת-אלפים שלי.

משרת 1 של וארו: כבד מאד. נראה לפי הסכום

          שהאמון של אדונך היה

          גדול משל אדוני.

          (נכנס פלאמיניוס)

מ. טיטוס:                   עובד של טימון.

מ. לוציוס: פלאמיניוס! אדוני, מלה. תגיד,

          האדון מוכן לצאת כבר?

פלאמיניוס:                             לא, ממש לא.

מ. טיטוס: אנחנו ממתינים לו. בבקשה

          יידע אותו.

פלאמיניוס:            אני לא צריך לומר

          לו. הוא יודע שאתם שוברים

          שיאים של חריצות.

          (יוצא. נכנס פלאביוס, בגלימה, מוסתר)

מ. לוציוס: הה! זה לא הפקיד שלו, אפוף?

          חולף לו בְּענן. קראו, קראו לו.

מ. טיטוס (לפלאביוס): אתה שומע, אדוני?

מ. 2 של וארו: סלח לי, אדון!

פלאביוס:  מה אתה מבקש, חבר?

מ. טיטוס: מחכים פה לכספים, ודאי שמעת.   

פלאביוס: ודאי ודאי, אם הכספים היו

          ודאיים כמו המתנתכם,

          הכל היה ודאי נפתר ודי.

          למה לא הבאתם חשבונות, דו"חות,  

          כשאדוניכם השקרנים אכלו

          מבשר האדון שלי? הם חייכו

          אז, התמרחו על חובותיו, בלעו

          את הריבית בלוֹע של טורפים.

          יֵיצא לכם רק רע מלהציק לי.

          תנו לעבור בשקט.

          אדוני ואני סגרנו חשבונות.

          לו אין מה לבזבז, לי אין מה לִמְנות.

מ. לוציוס: טוב, התשובה הזאת לא עובדת.

פלאביוס: אם היא לא עובדת היא טובה יותר

          מכם, כי אתם עובדים אצל כלבים.

          (יוצא)

מ. 1 של וארו: מה-זה? מה הוא מלמל, הוד מובטלותו?

מ. 2 של וארו: לא חשוב מה; הוא עני, וזאת מספיק נקמה. מי יכול לדבר חופשי כמו זה שאין לו בית לשים בו את הראש? הוא יכול לגדף בנייני פאר. 

          (נכנס סרוויליוס)

מ. טיטוס: הו, הנה סרוויליוס. עכשיו נדע איזה תשובה.

סרוויליוס: אם תואילו, רבותי, בטובכם, לשוב בהזדמנות אחרת, תעשו לי טובה גדולה. כי, תאמינו לי, אדוני נוטה באופן יוצא מגדר הרגיל לרוגז. המזג הנוח שלו זנח אותו. הוא מאד לא בריא, ולא יוצא מהחדר.

מ. לוציוס: הרבה בריאים סוגרים את עצמם בחדר.

          ואם הוא כן חולה כל כך, כדאי

          שישלם את חובותיו מהר

          ויסלול לו שביל נקי אל האלים.

סרוויליוס: אלים טובים!

מ. טיטוס:                     זאת לא תשובה, סליחה.

          (נכנס טימון, בחמת זעם)

טימון: מה זה, חוסמים דלתות שלי נגדי?              

          פעם לא היה לי גבול, ועכשיו ביתי

          הפך אויב, שובה שלי, בית כלא?

          המקום שבו חגגתי - הוא מראה לי,

          כמו כל האנושות, לב של ברזל?

מ. לוציוס: תגיש.

מ. טיטוס:            זה סכום הפירעון שלי.

מ. לוציוס: זה שלי.

מ. הורטנסיוס:         שלי, אדון.

מ. 1,2 של וארו:                      וזה שלנו.

מ. פילוטוס: כל הפירעונות שלנו.

טימון: הַכּו אותי עם פירעון פראי. 

מ. לוציוס: אני מצטער, אדון -

טימון: חִתכו לי את הלב בִּסְכום.

מ. טיטוס: שלי על חמישים - 

טימון: תִמנוּ לי את הדם.

מ. לוציוס:                      חמשת-אלפים,

          אדון.

טימון:             חמשת-אלפים טיפות

          יהיו הֶחזר. ומה שלך? שלך?

מ. 1 של וארו: כבודו -

מ. 2 של וארו: כבודו -

טימון: קִרעו, קחו, והאלים יפלו עליכם.

          (יוצא)

מ. הורטנסיוס: תשמעו, אני קולט שהאדונים שלנו יכולים להגיד שלום לַכּסף שלהם. זה מה שנקרא חובות מטורפים, כי בעל-החוב משוגע.

       יוצאים.


< אחורה הדפסת הטקסט טימון בן אתונה - תמונה 8 קדימה >