| < אחורה |  טימון בן אתונה -
תמונה 5 |
קדימה > |
מידלטון
נכנס פלאמיניוס, מחכה לדבר מטעם אדונו עם האדון לוקולוס. נכנס משרת.
משרת: הודעתי לָאדון שלי עליך. הוא יורד אליך.
פלאמיניוס: תודה לך.
(נכנס לוקולוס)
משרת: הנה האדון שלי.
לוקולוס (הצידה): אחד מהמשרתים של טימון? מתנה, מתערב. אח, זה בא ממש מהשמיים: הלילה חלמתי על קערה מכסף פלוס קנקן. - פלאמיניוס, פלאמיניוס ידידי, ברוך הבא באופן אישי. (למשרת): תמלא לי כוס יין.
(יוצא המשרת)
ומה שלום האציל הנכבד, המושלם, הלב-טוב של אתונה, האדון הנדיב הדגול שלך?
פלאמיניוס: הוא בריא, אדוני.
לוקולוס: אני מאד שמח שהוא בריא, אדוני. ומה יש לך שם מתחת למעיל, פלאמיניוס-פרח?
פלאמיניוס: האמת, שום דבר חוץ מקופסה ריקה, אדון, שבאתי לבקש את כבודך למלא מטעם אדוני שזקוק מאד ומיד לחמישים ככרות זהב, ושלח אותי אל כבודך שתשריין לו, בלי צל פקפוק שתגיש לו סיוע מִיָדי בנידון.
לוקולוס: לה, לה, לה, לה. "בלי צל פקפוק", הוא אומר? איי, אדון גדול! זה בן-אדם אציל, אם רק לא היה מחזיק כזה בית גדול. לא פעם ולא פעמיים סעדתי אתו ואמרתי לו את זה, וחזרתי לסעוד אצלו בכוונה שיבזבז פחות; אבל הוא לא אימץ אף עצה, לא למד מאף ביקור שלי לקח. לכל אדם יש פגם, ואצלו זה רוחב-לב. הזהרתי אותו, רק לא הצלחתי להזיז אותו מזה.
(נכנס המשרת עם יין)
משרת: בבקשה, אדון, היין.
לוקולוס: פלאמיניוס, תמיד הבחנתי שאתה פיקח. (שותה) לחייך!
פלאמיניוס: מאד נחמד מצדך, כבודך.
לוקולוס: שמתי לב שאתה יעיל, אמין, אין מה לדבר, אחד שיודע מה נבון; ויכול לנצל הזדמנות כשיש הזדמנות לנצל. (שותה) לחיי התכונות שבנפש! (למשרת): תסתלק.
(יוצא המשרת)
בוא תתקרב, פלאמיניוס ידידי. האדון שלך אישיות נדיבה; אבל אתה פיקח, ואתה מבין יפה, גם אם אתה בא אלי, שזה לא זמן להלוות כסף, ביחוד לא על סמך ידידות גרידא בלי בטחונות. (נותן לו מטבעות) הנה שלושה סולידארים בשבילך. בחור טוב, תעצום לי עין ותגיד שלא ראית אותי. כל טוב.
פלאמיניוס: העולם יכול כל כך להתהפך?
ואנחנו שחיִינו קודם עוד
חיים?
(משליך את המטבעות בחזרה אל לוקולוס)
תעופו, ארורים זולים,
אל זה שם שסוגד לכם.
לוקולוס: הה! עכשיו אני רואה שאתה טפש, ומתאים לאדון שלך.
(יוצא)
פלאמיניוס: שמטבּעות כאלה מותכים
יִצְלו אותך בַּגיהינום! סרטן
ממאיר ולא חבר. כזהו לב
החברוּת? קלוש וחלבי,
ומתהפך תוך שני לילות? אֵלים,
אני מרגיש את ייסורי האדון!
זה, המקק, מלא עוד בַּבשר
של אדוני. מדוע שיפרח
ויִתחזק ממנו כשהוא
הפך לרעל?
הו, רק זיהום שיידבק בו, כן!
וכשיגסוס, שאף פרור שאדוני שילם
עליו לא ירפא אותו, הלוואי;
שרק יסבול יותר על ערש דווי.
יוצא.
| < אחורה | טימון בן אתונה -
תמונה 5 |
קדימה > |