שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס


< אחורה הדפסת הטקסט טימון בן אתונה - תמונה 4 קדימה >

שייקספיר / מידלטון

 

נכנס פלאביוס, בידו חשבונות רבים.

פלאביוס: בלי ראש, בלי גבול; שְווה נפש לַבזבוז,

          הוא לא יטרח ללמוד איך למתן

          אותו, לעצור את גל ההילולות,

          לא סופר מה יוצא לו מן הכיס, ולא

          דואג מה יקרה. לא היתה עוד נשמה

          כה נדיבה, כל כך לא חכמה.

          אז מה עושים? עד שירגיש - הוא לא

          יקשיב. אני צריך להיות בוטה

          אתו, כשהוא יחזור עכשיו מהציִד.

          אוף, אוף, אוף, אוף!

          (עומד בצד. נכנס קאפיס, פוגש את משרתי וארו ואיזידור)

קאפיס:  ערב טוב למשרת של וארו. מה,

          הגעת בשביל כסף?

משרת וארו:                        אתה לא?

קאפיס:   בהחלט. ואתה מטעם איזידור? 

משרת איזידור: נכון.

קאפיס:                     הלוואי שישלמו לכולנו.

משרת וארו: אני בספק.

קאפיס:                         הנה בא האדון.

          (נכנס טימון עם פמלייתו, ביניהם אלקיביאדס, הם חוזרים מן הציד)

טימון: מיד אחרי הארוחה נצא שוב, 

          אלקיביאדס שלי.

     (קאפיס ניגש אל טימון)

                             אלַי? מה רצונך?

קאפיס:  כבודך, יש פה שטר עם כמה חובות.

טימון: חובות? מניין אתה?

קאפיס:  מאתונה פה, כבודך.

טימון: לך לַפּקיד שלי.  

קאפיס:  ברשותך, הוא כבר דחה אותי

          מיום ליום כבר חודש. האדון

          שלי נדרש, מלחץ נסיבות,

          לַמזומנים שלו, והוא מבקש

          בהכנעה שבנוסף לִשאר

          מעלותיך תעניק לו את

          זכותו.

טימון:             חבר ישר, בבקשה

          בוא רק תסור אלי מחר בבוקר.

קאפיס:   לא, בטובך.  

טימון:                     טיפה איפוק, חבר טוב.   

משרת וארו: המשרת של אחד בשם וארו, כבודך.

משרת איזידור (לטימון): מאיזידור. הוא מבקש מאד

          תשלום זריז.

קאפיס (לטימון):           אילו ידעת מה

          הצרכים של אדוני -

משרת וארו (לטימון):            התוקף פג

          לפני ששה שבועות, עם עירבון

          של נכס -

משרת איזידור (לטימון): הפקיד שלך דוחה

          אותי בלי הרף, אז שלחו אותי

          אישית אליך.

טימון:                   תנו לנשום. - אחים

          טובים, תמשיכו הלאה. כבר אני

         אתכם.  

          (יוצאים אלקיביאדס ופמלייתו של טימון. לפלאביוס):

                       בוא הנה. מה, סליחה, הולך 

          פה שתוקפים אותי בטרטורי

          תביעות על שטרות-חוב שלא כובדו,

          ואי-תשלום חובות במועדם,

          כנגד הכבוד שלי?

פלאביוס (למשרתים):             בבקשה,

          זה רגע לא מתאים לָעניין הזה;

          חכו עם הדרישות עד אחרי

          ארוחת-הערב, כדי שאבאר

          לו לָאדון מדוע לא שלמו

          לכם.

טימון (למשרתים): כן, חברים, עשו כך. (לפלאביוס): דאג

          שיטפלו בהם טוב.

          (יוצא)

פלאביוס (למשרתים):             בואו שמה.

          (יוצא. נכנסים אַפֶּמַאנְטוּס והשוטה)

קאפיס:  חכו, חכו! השוטה עם אַפֶּמַאנְטוּס.

          נעשה איתם בידור קצת.

משרת וארו: שיישרף, הוא יבזה אותנו.

משרת איזידור: מגפה על נשמתו, הכלב!

משרת וארו: מה נשמע, שוטה?

אַפֶּמַאנְטוּס: אתה בדיאלוג עם הצל שלך?

משרת וארו: לא דיברתי אליך.

אַפֶּמַאנְטוּס: נכון, לעצמך. (לשוטה): הולכים. (השוטה [כנראה] לא הולך)

משרת איזידור (למשרת של וארו): הנה כבר נתקעת עם שוטה על התחת.

אַפֶּמַאנְטוּס: לא, אתה עומד לך סולו; עוד לא תקעת לו. 

קאפיס (למשרת של איזידור): נו, מי השוטה עכשיו?

אַפֶּמַאנְטוּס: האחרון ששאל.

כל המשרתים: מה אנחנו, אַפֶּמַאנְטוּס?

אַפֶּמַאנְטוּס: חמורים.

כל המשרתים: למה?

אַפֶּמַאנְטוּס: כי אתם שואלים אותי מה אתם, ולא יודעים לבד. משרתי נבלים עלובים ומלווים בריבית, מסרסרים בין זהב לתאווה. תורך, שוטה.

שוטה: מה נשמע, רבותי?

כל המשרתים: רוב תודות, שוטה טוב. מה שלום גברת-מאדאם שלך?

שוטה: בדיוק מחממת פרגית, תרנגולים מיוחמים שלי. נתראה בבית-זונות, אם יזרימו לכם מזומנים. 

אַפֶּמַאנְטוּס:  בראבו. רוב תודות.

          (נכנס שרת, עם שני מכתבים)

שוטה: תביטו, הנה השרת של הבוס שלי.

שרת:  הו, מה נשמע, קפיטן? מה אתה עושה בחברה הנבונה הזאת? מה נשמע, אַפֶּמַאנְטוּס?

אַפֶּמַאנְטוּס: לו היה לי שוט בפה, הייתי מושיט לך תשובה. אבל כתוב בספר מִשְלֵי: אל תענה לכסיל.

שרת: בבקשה, אַפֶּמַאנְטוּס, תקריא לי את הכתובת-מען של המכתבים האלה. אני לא יודע איזה הוא איזה.

אַפֶּמַאנְטוּס: אתה לא יודע קרוא?

שרת:  לא.

אַפֶּמַאנְטוּס: מעט מאד השכלה תמות ביום שיתלו אותך. זה לאדון טימון, זה לאלקיביאדס. לך, נולדת ממזר ותמות סרסור.

שרת:  אתה הושרצת כלב ותמות כמו כלב. אל תענה; אני הלכתי.

          (יוצא)

אַפֶּמַאנְטוּס: כאשר הלכת לִכְלכת. אני נכנס אל טימון, שוטה.

שוטה: ומשאיר את השוטה בַּחוּץ?

אַפֶּמַאנְטוּס: לא אם טימון בבית. (למשרתים): אתם שלושתכם משרתים שלושה מלווים בריבית?

כל המשרתים: כן. הלוואי שזה ישרת אותנו.

אַפֶּמַאנְטוּס: אמן. שיתנו לכם שרות סוג א', כמו של התליין לגנב.

שוטה: שלושְתֵתְכם משרתים של מלווים בריבית?

כל המשרתים: אה-הה, שוטה.

שוטה: לדעתי, אין מלווה בריבית בלי משרת שהוא שוטה. גברתי המאדאם מלווה ריבוֹת-ליווי, ואני שוטה אצלה. כשאנשים באים לִלְוות מהאדונים שלכם, הם נכנסים עצובים ויוצאים שמחים, אבל כשהם נכנסים בבית שלנו הם באים שמחים ויוצאים עצובים. והסיבה לזה?

משרת וארו: הייתי יכול לספק לך אחת.

אַפֶּמַאנְטוּס: ספֵּק, ספֵּק, שנחשיב אותך בתור לא רק בן-זנונים, אלא גם זיין-זונות. ואם לא תספק, לא נורא, הכבוד שלך בכל זאת.

משרת וארו: מה זה זיין-זונות, שוטה?

שוטה: שוטה לָבוּש יפה, ומשהו כמוך. זה מין רוח שד: לפעמים הוא מופיע כמו אציל, לפעמים כמו עורך-דין, לפעמים כמו קוסם שמוציא שני ביצים מכובעון ושפנפנות מהשרוּול-וּול. המון פעמים הוא מין אביר; ובאופן כללי בכל צורה שבן-אדם עומד לו ונופל לו מגיל ששים עד שלוש-עשרה, הרוּח-שד הזה נדחף.

משרת וארו: אתה לא לגמרי שוטה.

שוטה:   ואתה לא לגמרי חכם. כמה שיש לי שוֹטיוּת, ככה חסר לך שכל.

אַפֶּמַאנְטוּס: תשובה שאַפֶּמַאנְטוּס לא היה בוש בה.

כל המשרתים: הצידה, הצידה, הנה אדון טימון.

          (נכנסים טימון ופלאביוס)

אַפֶּמַאנְטוּס: בוא אתי, שוטה, בוא.

שוטה: אני לא נוהג ללכת אחרי אוהב, אח בכור או אשה. לפעמים אחרי  הפילוסוף.

          (יוצאים אַפֶּמַאנְטוּס והשוטה)

פלאביוס:      עשו סיבוב, כבר אדבר אתכם.

            (יוצאים המשרתים)

טימון: מפליא אותי מדוע עד עכשיו

          לא הצגת לי ברור את מצבי        / לא הצגת לי את המאזן שלי

          הכלכלי, כך שאוכל להתאים       / לאשורו, כך שאוכל להתאים

          את ההוצאות לָאמצעים.

פלאביוס:                                  לא היית

          מוכן לשמוע! כמה פעמים

          נסיתי ל -

טימון:                   שטויות! פעם אחת

          אולי נסית וְויתרת כי

          הייתי בדיוק טרוד קצת, אז

          מהרישול שלי בנית כבר

         לעצמך תרוץ.

פלאביוס:                       הו, אדוני!

          פעמים אינספור הבאתי את הדו"חות

          שלי, פרשֹתי אותם לפניך;

          אתה נפנפת אותם, אמרת כי

          אתה סומך עלי בכל חשבון.

          כשהורית לי, על איזה שי טפשי,

          להחזיר כפול, טלטלתי ראש, ייללתי,

          חרגתי מסמכות והפצרתי בך

          לכבוש קצת את ידך. ננזפתי לא

          אחת ולא בעדינות כאשר

          הזכרתי לך את השפל בַּקופּות

          מול הגאוּת של החובות. אדון

          אהוב, גם אם עכשיו אתה מקשיב

          לי מאוחר מדי, עכשיו הזמן.

          כל מה שיש לך לא מְכסה

          חֲצי ממה שאתה חייב.

טימון:                                תמכור

          את כל האדמות שלי.

פלאביוס:                                 כולן

          ממושכנות, חלקן מעוקלות,

          אינן, מה שנותר אין בו מספיק    

          לסתום את לוע הקנסות. העתיד

          בא בריצה. איך נתגונן לטווח

          קצר, ומה הפִּתְרון לטווח ארוך?

טימון: עד ספרטה הגיעו האדמות שלי.

פלאביוס: הו אדוני, העולם הוא רק מלה.

          אילו היה שלך במלואו

          לתת אותו בהבל פה, כמה

          מהר היה נעלם כל העולם.

טימון: אמת אמרת.

פלאביוס:                 אם אתה חושד

          בְּניהול החשבונות שלי, זַמֵּן

          אותי מול הקשוחים שבַּחוקרים,

          ובְחן אותי. שכך יהיה לי טוב,

          כשפּלש למטבחינו גדוד

          אוכלֵי חינם, כשרוק של שיכורים

          נטף לנו מן הקירות, כשבכל

          פינה דלק לפיד ושיר-שתיה

         ננער, עינַי, כמו ברז מקולקל,

         דלפו בקילוחים.

טימון:                      לא, די, מספיק.

פלאביוס:  "אלים!" אמרתי, "איזו נדיבות!

          כמה שְיירים, כמה גֵרה בּלסו

          הלילה אפסים וחזירים!

          מי לא חבר של טימון? איזה לב,

          ראש, חרב, כוח, כיס לא מתמסרים  

          לאדון טימון? טימון הגדול!

          טימון אציל, נשגב, הוד מלכוּטימוֹן!"

          אח, כשאוזל ממון לקנות המנון

          כזה, גם אין אוויר לשיר אותו.

          אתמול זיקוק, היום זה ריק. ענן  

                                           [/ אתמול חמים, היום שומם. ענן]

          אחד של חורף, והעלוקות

          האלה מתחפּרות.

טימון:                          די, אל תטיף

          לי עוד. לבי היה נדיב בלי שום

          זדון. לא בחכמה, אך בלי צל של  

          חרפה, נתתי. למה אתה בוכה?

          נדמה לך אולי שיחסרו

          לי חברים? תרגיע את נפשך.

          כל לב שם הוא חבית של אהבה;                        

          רק אנסה ללוות מהם טיפה,

          הם לרשותי עם רכושם, ממש

          כמותך כשאצווה שתדבר.

פלאביוס:  מפּיךָ לָאלים!

טימון:                       ובאיזה אופן,

          למצוקותי יש כתר של ברכה,  

          שכן דרכן אבחן את ידידַי.

          עוד תיווכח כמה אתה שוגה

          בפענוח מצבי.  אני

עשיר בחברַי - היי שם, פלאמיניוס,

סֶרְוויליוס!

            (נכנסים שלושה משרתים: פלאמיניוס, סרוויליוס ומשרת שלישי)

המשרתים: אדון! אדון!

טימון: אני אשלח אתכם אחד-אחד, (לסרוויליוס) אתה לאדון לוּציוס, (לפלאמיניוס) לאדון לוּקוּלוּס אתה – יצאתי היום לצוד עם כבודו - (למשרת שלישי) אתה לסֶמְפְּרוֹניוּס. מִסרו להם דרישות שלום חמות, ואני גאה, אִמרו להם, שהנסיבות זִמנו לי הזדמנות להסתייע בהם באיזו אספקה של כסף. הבקשה היא חמישים ככרות זהב.

פלאמיניוס: מה שאמרת, אדוני.

          (יוצאים המשרתים)

פלאביוס: האדונים לוציוס ולוקולוס? הממ!

טימון: אתה, לך לַסנאטורים,

          שעל תרומתי למדינה אני

          ראוי שיקשיבו לי. בקש מהם

          לשלוח לי מיד אלף ככרות

          זהב.

פלאביוס:         העזתי כבר להגיש להם       

          פניה בחותמך ובשמך;

          אבל הם נדו בראשם, ואני

          חזרתי הנה לא עשיר יותר.

טימון: זאת האמת? זה יתכן?

פלאביוס:                              בקול

          אחד ורוב קולות הם משיבים

          שהם דחוּקים כעת, חסר להם,

          רוצים ולא יכולים, מצטערים,

          אתה אדם יקר, מאחלים

          לך - הם לא יודעים - זה עסק ביש -

          איך איש הגון יכול להסתבך -

          יהיה טוב - הלוואי - עצוב מאד;

          ואחרי הגמגומים האלה הם

          פנו לעניינים כבדי משקל,  

          ואותי, עם שליש קידה קרירה ועם

          מבט חמוץ, הקפיאו לִדממה.

טימון: אלים, שַלמו להם! די, תתעודד, איש.

          אצל הישישֵי-דחליל האלה

          כפיות-טובה זה משהו תורשתי.

          הדם אצלם זורם בקושי, קר,

          קרוש. הגוף צינן להם כל חום

          בלב. כשמתקרב הזמן לשוב

          לאדמה, אדם נהיה בול-עץ.

          לך אל וונדיטיוס. לא, אל תהיה

          עצוב! אתה ישר ונאמן -

          אני מדבר מכל הלב - אינך

          אשם בכלום. וונדיטיוס לאחרונה

          קָבר אָב, ובמותו הוא התיישב

          על נכסים. כשהיה אביון,

          כלוּא, בלי חברים, סילקתי לו

          חוב של חמש ככרות זהב. מסור

          לו את ברכותי. הסבר לו שנפלה

          על חברו צרה צרורה, והוא

          מזכיר בדחילו ורחימו להחזיר

          את החמש ההן. כשתקבל

          אותן, מסוֹר לאלה שלהם

          מגיע. אל תחשוב אף לדקה

          שכבוד טימון בין חבריו ישקע.   

פלאביוס: אז איאבק במחשבה,

          כי היא לא נדיבה,

          ונדיבות רואה רק נדיבים סביבה.

          יוצאים [לחוד].


< אחורה הדפסת הטקסט טימון בן אתונה - תמונה 4 קדימה >