שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס

הקדמה

            "טימון בן אתונה" נחשב תמיד למחזה משונה, מין בן חורג וחריג בין מחזותיו של שייקספיר, הן בתוכנו והן בסגנונו.  

             אם נשים בצד את תוכנו הלא נעים של המחזה, ונתרכז בסגנון, נמצא ראשית שהמחזה כפי שהודפס במהדורה הראשונה של כל כתבי שייקספיר ב – 1623 נעשה ככל הנראה על פי עותק פגום, או לא שלם, של המחזה. העובדה שאין בו חלוקה למערכות, והוא עשוי רק מרצף של תמונות, הטרידה דורות של פרשנים ומנתחים, כמו גם המעברים החריפים בין סטירה בוטה וקומית לבין זעם לוהט ושוצף. קיימת במחזה אי-אחידות לגבי סכומי כסף גדולים וקטנים, שהטרידה רבים; והשפה עצמה אינה אחידה, לא רק מבחינת אפיוני הדיבור השונים לכל דמות, אלא מבחינת התחביר, מבנה המשפטים ואוצר המלים.        

              במהלך השנים עלו ונפלו תיאוריות שונות לגבי ה"צרימות " הללו. בעשורים האחרונים נפתרה התעלומה באופן כמעט מדעי ומוחלט: את המחזה כתבו שניים, וויליאם שייקספיר ותומס מידלטון.

             כפי שמוכיחים מרבית החוקרים (ראו למשל את המבוא למהדורה של "אוקספורד" 2004 המביא סיכום ממצה של הנושא), כשבוחנים את המחזה על פי פרמטרים של דקדוק, אוצר מלים ואיוּת, מגלים חד-משמעית את מאפייני הכתיבה של מידלטון ושייקספיר לסירוגין.

             למשל (בין עשרות דוגמאות): הצורות on't, ne'er, e'en  הן מסימני ההיכר של מידלטון; שייקספיר נוהג לכתוב he has  ואילו מידלטון – ha'; שייקספיר – them,  ומידלטון – 'em. מידלטון מעדיף has ו – does, ואילו שייקספיר – hath ו – doth.

             הצורה שבה כתובות הערות הבמה בתמונות מסוימות אופיינית לכתיבתו של מידלטון, ובאחרות – לזו של שייקספיר.

             הערבוב של פרוזה וחרוז אופייני למידלטון, בדיוק באופן שהוא מופיע במספר תמונות במחזה הזה.

             בקיצור, בחינה "מדעית" כזאת של המחזה הובילה לקביעה הכמעט-נחרצת המקובלת כיום, כי המחזה הוא שיתוף פעולה של שני המחזאים, וניתן לקבוע בבירור לא רק אילו תמונות כתב כל אחד מהם, אלא גם אילו שורות הכניס האחד בתמונות שכתב האחר. (זה גם מסביר, אגב, את השוני הפיננסי בערך ככרות הזהב במהלך המחזה, כל אחד מהשניים המציא שער מטבע  קצת אחר).

             ובכן, הנה הוא טימון בן שני האדונים, ובתחילת כל תמונה תוכלו למצוא מי האחראי לה.