שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס


< אחורה הדפסת הטקסט אנטי-פֹּה - מערכה 2, תמונה 1 קדימה >

נכנסים לה-טריק ודוקטור קַפְּסוּל.

 

לה-טריק:   הלילה אתה אומר, דוקטור קַפְּסוּל?

דוקטור:  הלילה. ואם ההצגה שלך

          תצלח כמו שהשיקוי שלי מוצלח,   

          יריעו כמו נס פלא לָרְפואה

          שלי וּלדמיונך. או הו, אתה

          the לורד אוֹף the דמיון.

לה-טריק:                                  אין לי יומרות

          לַתואר. בני לה-טריק חיו לִפְני

          שהדמיון הפך לפופולרי,

          ועוד יחיו עד קץ כל הימים.

          אבל אתה בטוח בַּשיקוי

          שלך, מר דוקטור? הבחור ישֵן?

דוקטור:  כבר שתים-עשרה שעות, אחרי אֶלף

          מייל לשעה בַּים וּבַיבשה,

          והוא יקיץ מיד בָּאנטי-פה.

לה-טריק: השחקנים שלי כבר מוכנים,

          ולדעתי יודעים טוב בעל-פה,

          חוץ מאחד שאף פעם לא שולט

          בַּטקסט. אבל הוא מאלתר כל כך

          יפה אימפרוביזציות - כי ברורה    

          לו הכוונה של הדברים - שהוא     

          מצחיק אותי יותר מכל היתר.

          אני לא מהפּואטים הפנאטים

          שמאיימים בְּרצח על שחקן     

          אם תוך כדי הצגה שִינָה שוּרה,      

          החסיר מילה, הוסיף עוד הברה.    

          אם הוא מצליח לחרטט שם קצת    

          ומשמח את הצופים, אני

          שָקט.

דוקטור:           זה הבחור הקומדיאנט שלא

          מזמן כבודו שכר.

לה-טריק:                    פגעת.      

דוקטור:                                    הוא

          יתאים פנטסטי לַמופע שלי.

          כי יהיה לי צורך לאלתר אתו

          קצת דיאלוגים פה ושם בתוך

          הסצנות שלהם, כדי לעזור

          למטופל שלי, ההרפתקן

          המסוּבב, להתמצא בשטח.

לה-טריק: כן, תשתמש בו, הוא נותן. אני

          בעצמי עושה את זה לפעמים.

דוקטור:                                        אני

          יודע שככה אתה אוהב.

לה-טריק:                                נו טוב,

          לעניין. כופפת את הקנאי, מר מרלי,

          לסבול שאשתו תראה את הקומדיה?

דוקטור: היא עם הטבעת שלך על האצבע,

          והוא מחזיק לה יד. הוריתי לה

          להקפיץ לו את הקנאה עד האוזניים.   

לה-טריק:   ואני אתן לה גב.

דוקטור:                               גם הקטנה-

           המבולבלת, שחולה מרוב בתולים

          רק לא יודעת מה הם, וגם לוגו

          ואשתו יהיו הלילה בין אורחיך,

          לא רק בתור צופים, נעשה מהם

          גם שחקנים כדי להכפיל חדווה

           מהתמונות המבדחות שלך.

לה-טריק: תביא אותם, ואני - לשחקנים.

          (יוצא הדוקטור. קורא):

            הי שם!

1 (בפנים):             זה הזקָן והפּאה

          שלי.

2 (בפנים):        הלורד קבע שזה לַדמות

          שלי.

3 (בפנים):         לא, זה שלך; וזה שלך,

          זה, הָאפוֹר.

4 (בפנים):               איפה השריונות

          והנשק לַנשים?

1 (בפנים):                         כאן, מה, אתה  

          עיוור?

לה-טריק:             איזה תוהו ובוהו שם!

          אבל אני אוהב את זה.

1 (בפנים):                                 'תה לא

          יכול ללבוש את הגלימה הזאת

          והכובע.

2 (בפנים):            מי אמר לך? אני

          חייב, זה לתמונה הראשונה

          שלי, ואתה את המעיל.

לה-טריק:                                כמה רעש

          הבְּנֵי-כלבים עושים. שאחד יבוא פה!

(נכנסים פאלסט, שלושה שחקנים, וסיידשטיק)

          אתה הראשון שעונה לשם בן-כלב?

פאלסט:   כבודו.

לה-טריק:            למה אתה עוד לא מוכן?

פאלסט:   אני לא אמוּר ללבוש את הביגוד  

          לפני שאדקלם את הפרולוג.

          ולזה חסר לי עדיין משהו,

          מיי לורד.

לה-טריק:                מה עוד חסר לָרִשְמיוּת

        הרצינית שלך?

פאלסט:                      כובע מעור

          ונעלי פרווה, שאדוני

          בחר אישית בשביל הפרולוג. 

לה-טריק :                                        טוב, נוּ -

       (מביא אותם) הנה לך. הכל אני צריך

          לדאוג לבד.

פאלסט:                    זאת ממש הברקה,

          מיי לורד - כיוון שהקומדיה היא על

          עולם הפוך - שהמנחה ילבש

          עור-נעל על הראש, פּרוָות-ראש על

          הָרֶגל.

לה-טריק:           תעזוב ת'הברקות

          שלי, ותתרכז בתפקידך.

          אל תשחק כמו מריונט מֵכאני

          שמצרצר ומנסר נַד-נֵד,                          

          ציף-ציף-ציף, נַד-נֵד. בִּתמונה קלילה                 

          אל תשחק לי אדיפוס, ואל

          תקרע את הגרון כדי לפוצץ

          את אוזן השומעים. (לשחקן אחר): ואתה, אדוני,

         פיתחת לאחרונה איזו מניירה

         להבליט ת'תחת בִּזמן מונולוג,

          ולרפרף כך עם האצבעות

          על החזה כאילו הכפתורים

          שלך הם כְּלֵי-עזר לַזכרון.

         שלא אתפוס אותך עושה זאת שוב.

       (לאחר): ולא אותך, עם עודף הפעילות

          של הרגליים, כמו שכבר הערתי -

           קדימה, ואחורה ולסגור -

          תביט פה, ככה - כמו איזה מורה

          לְריקודי דובים. וכשאתה

          מדבר, בַּסוף של כל נאום, מבלי

          לשים לב לַתגובה, אתה דופק

          סיבוב כמו שלוליין אחרי כל טריק

          לוקח שוב אוויר ומיישר

          את המכנס. שטויות כאלה לא

          יהיו בַּתיאטרון שלי, אלא

          מלים ופעולה מזוּוגות

          יחדיו ליצור הרמוניה בְּאוזנֵי

          ועינֵי הקפדנים והקשוחים

          שבַּמבקרים.

פאלסט:                     מיי לורד, נרשם, תוּקַנוּ.

לה-טריק:  לכו להתכונן.

          (יוצאים פאלסט ושלושת השחקנים. לסיידשטיק):

            אבל אתה, אין לךָ תקָנָה,               

            אתה מרשה לעצמך להוסיף

          לתפקידיך כיד הדמיון,

          ולשנות, לגזום מה שהמחזאי

          חיבר בהקפדה ומיומנוּת.

          וכשעליך לנהל שיחה

          עם שותפיך לבמה, אתה

          פוצח בְּדו-שיח עם הקהל -

סיידשטיק: על הבמות של פעם זה היה

          מקובל, כדי לעורר צחוק ושמחה.

לה-טריק:  כן, זה היה לפני שהתיאטרון

          טוֹהר מברבריזם והגיע

          אל השלֵמוּת בה הוא זוהר עכשיו.

          פעם המחזה היה נמלץ,

          והליצן אוּלץ להכניס בו מיץ.

          מאז הדרמה התפתחה כל כך -   

          אבל עזוב. הערב יש לך

          רשות להפעיל את כל מְלאי פקחותך

          ולהמציא תשובות לַדוקטור, גם

          לַפּציינט שהוא מביא אתו

          לָאנטי-פה שלנו.

סיידשטיק:                   כן, שמעתי

          עליו. לוגו שפך לי קצת אור על

          המטורף, שבחיים גם לא

          ראה שום הצגה. הוא בְּקלות,

          אגב, יוכל להאמין שהוא

          בָּאנטי-פה כשהוא על הבמה

          אִתנו, כי רבים מאד סבורים 

         שהשחקנים בעיר הזאת חיים   

          בתוך בועה פרטית והם הפוכים

          באופן לא-הפיך.

לה-טריק:                     עזוב את זה

          עכשיו. בדוק שהכל מוכן - ציוד,

          אביזרים, ומוזיקה -

סיידשטיק:                        מוכן,

          הכל. חסר רק מישהו לתפקיד

          ללא מלים.

לה-טריק:                 ניקח את לוגו. לך.     

          (סיידשטיק יוצא)

            האורחים שלי באים, אני שומע.

          (נכנסים לוגו, מרלי, דיאנה, מרתה וברברה)

לוגו:   מיי לורד, הפכתי לְסדרן שלך,

          והנה האורחים: מר מרלי, עם

          אשתו המקסימה ו - כּלתו.

לה-טריק: ברוך בואם, ובמקום ראשון

          אַת, גברת מרלי מתוקה. אני

          רואה שענדת לך את הטבעת

שלי. הו, זה מאד מחמיא לי.

מרלי:                                  מה

          טבעת? מה שלו? איך היא הגיעה

          אליה?

לוגו (הצידה):    [זה] יעבוד.

לה-טריק:                            שלחתי אותה

          כְּאות לחיבתי אלייך, כי

          יצא לי כבר לראות אותךְ, ואני

          אגווע אם לא אטעם מאהבתךְ.

מרלי (הצידה): הוא מפלרטט איתה!

לה-טריק:                                  נֶקְסט, גברת, אַת -

          גם בשבילך יש לי איזה משחק.

מרתה: קטנטן שלי יודה לך, כשיהיה לי.

          לי אין שִמחה בְּמשחקים מאז

          שהתחתנתי.

לה-טריק:                  מענה יפה -

          וגם את, גברת לוגו חביבה,

          את לא זרה אצלי.

ברברה:                             היו ימים

          שאדוני עשה לי זר-מוזר

          כמו ש, אני בטוחה, תעשה לאלה.

לה-טריק:  לוגו יקר,

          אנא 'כַּנס לשם; חסר שחקן.

לוגו:   יש לי תפקיד? איך אשנן אותו?

לה-טריק:  זה בלי מלים.

לוגו:                           אז אם אנ' לא מרביץ

          משחק סוג א' תשרקו לי בוז.

          (יוצא)

מרלי (הצידה לדיאנה): תחזירי את הטבעת, והולכים.

דיאנה: להחזיר למי?

מרלי:                      לַלורד שם ששלח.

דיאנה:   הוא לורד? חשבתי ושמעתי, לורד

          הוא יצור אלגנטי. זה נראה

          כמו שום דבר שווה. היא לא שלו.

          נתן לי אותה הדוקטור, ואחזיק בה.

לה-טריק:   אני חוסך בִּמליצות נימוס,

          מר מרלי, אבל לא בְּמעשים.

          אתה יודע למה באת, אז 

          ברוך הבא. אם לבנך יוּקל

         מזה, הנחמה תהיה שלך,

          הקרדיט - של הדוקטור. אתה עצוב.

מרלי:  ברשותך, כבודך, אנו נלך.

          אשתי, אני חושש, לא חשה טוב.

לה-טריק: תלכו? לא, אל תפגע בָּאדיבות

          שלי.

דיאנה:          חוץ מזה אני חשה בטוב,

          ובא לי בהחלט, תודה רבה,

          לטעום מן הנדיבות של כבוד הלורד.

          אף פעם לא ראיתי מחזה,

          ואין לי חשק להכזיב עכשיו

          את החזון שלי.

מרלי (הצידה):                האוויר של לונדון

          זיהם לה כבר את הצייתנות,

          ואם המחזה רק ירמז

          על איזה לכלוכים, היא כבר תלמד

          ותאמץ אותם. -  ירשה לי כבוד 

          הלורד שוב להשיב לו את השי

          אשר לשווא החשיב אותה שוָוה לו,

          ולבקש רשות ללכת.

לה-טריק:                               לא

          ימעיטו ככה בכבודי, גם לא

          יאה שאדון בית כמותי ייתן

          לגברת לעזוב בְּעל כורחה

          ונגד חזונה. אם יש לךָ

          צורך בהול ללכת, לֵךְ. היא כאן,

          עד אור הבוקר, בַּכּבוד שלי.

מרלי (הצידה?): זה אות כבוד נשגב באמת שלורד

          ייקח מג'נטלמן את אשתו הפרטית.

דיאנה: הלורד הפּוּשְט הזה מקסים יותר 

          מכל האלגנטים שחלמתי.

לה-טריק:  צריך לשבת. אז, אם תישאר,

          בוא שב איתנו. אם לא, רוץ מהר.

מרלי:  מאצבעות רופא לִיְדֵי הלורד!

          כאשר נפלנו!... אלוהים ישמורְד.

          יוצאים כולם.




< אחורה הדפסת הטקסט אנטי-פֹּה - מערכה 2, תמונה 1 קדימה >