שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס


< אחורה הדפסת הטקסט אנטי-פֹּה - מערכה 1, תמונה 3 קדימה >

נכנסים דוקטור קַפְּסוּל, פֶּרֶגְרין עם ספר בידו, מרלי ודיאנה.

 

דוקטור:  אני מריע לנטיית לבך,

          אדון, אפילו מעריץ את רוח

          הנדודים שלך, ומתכוון

          להיות בן לווייתך בכל תבל.

          בזה רק אשחזר את הצעדים

          שכבר עשיתי בשעתי.

פרגרין: עברת כבר את כל העולם?

דוקטור:                                      מֵעל

          וגם מתחת.

פרגרין:                   עד לַנקודה

          ההפוכה מאיתנו? עד לְצד

          שני של האטלס? עד האנטי-פה?

דוקטור:    לָאוֹרֶך וְלָעומק.

          אין אי, צוק או נָקיק בעולם הזה

          שלנו אשר לא סקרתי. שב

          בבקשה. (למרלי): ואתה, אדון, שים לב.

          אני מבטיח לו ריפוי בּזָק

          ללא עזרת אבות הרפואה

          דיסְקוֹרִידֶס, גָאלֶנוֹס, היפוקראטס

          או אִבְּן-סִינָה.

דיאנה:                     איש מדהים! אח, בעל,

          מוצאת חן בעיני האישיות

          שלו, לא רק המומחיות.

מרלי:                                    לַחדר!

          לא מוצא חן בעיני שמוצאת חן

          בעינייך אישיות של אנשים.

דוקטור:  לא-לא, גברתי, תוכלי להישאר. 

          הקשיבי והשתוממי, רק בלי

          להתערב.

מרלי (בשקט לדיאנה): ואל תסגירי באף

          רמז נלוז, מבט הצידה, כמה

          מעט את שמה על בעלך, אחרת

          תעופי לְמסע רחוק יותר

          מזה שהוא מפברק לבן שלי.

דיאנה: הה-הה, קנאה!

דוקטור:                           אתה חושב, חבר,

          שזה כזה מסע עד האנטי-פה?

פרגרין: אני חושב שאין ארוך יותר;

          ושחוץ ממאנדוויל, שזה סִפְרוֹ

          המעולה, אף איש לא התקרב

          אפילו.

דוקטור:            מאנדוויל הרחיק רחוק.

פרגרין: יותר מכל רגל אנגלית שעלֵיה

          קראתי.

דוקטור:              מה אתה חושב על בן

          ארצנו המהולל סר פרנסיס דְרֵייק?

פרגרין: אח, דרייק היה דרדק מול מאנדוויל.

          אין גיאוגרף, טייל, תייר, נווד,

          שמתקרב למאנדוויל. (הופך דף) אבל

          אילו הגיע למקום הזה -

          כן, כאן - לישימון הזה, והיה

          רואה את עצי השמש והירח

          שנבּאו למלך אלכסנדר את

          מותו, היה פותח לִמטיילים

          ערוץ, שעכשיו כולו חסום, שמוּר

          בידי חיות רעות - פילים כחולים

          ולבנים, חד-קרן, דְרקונים,

          נחשֵי צפע, אריות בכל 

          צבעי הקשת, ועוד מפלצות

          בלי סְפור, בלי שם.

דוקטור:                             עצור פה רגע -

פרגרין:                                                    קְרא

          פה ותגיד לבד. נו מה? זה לא 

          אמת?

דוקטור:            אמת, כמו שראיתי שם.

פרגרין: אתה היית שם? ראית את

            העצים האלה?

דוקטור:                         ודיברתי אתם,

          טעמתי מפִּרְים.

פרגרין:                     אז קרא פה שוב: 

          תוכל לחיות, כתוּב פה אות בְּאות,  

          עד גיל ארבע-מאות או חמש-מאות.

דיאנה: לא הבאת, אדוני, קצת מהפרי

          הזה הביתה?

מרלי:                      את רוצה אותו, מה?

          לקבור את בעלך ואז לחיות?

דיאנה: רק בשבילךָ אני רוצה את זה:

          שתקבור את הקנאה ואז תחיה. 

דוקטור:  בסבלנות, שניכם. אני יודע

          מה אוֹכֵל אתכם, וגם איך לרפא

          את זה. 

מרלי:                 חֲצי מאדמתי הייתי

          נותן לךָ אם זה יבוצע. 

דיאנה:                                חֲצי

          מאהבתי הייתי נותנת לו,

          כדי לשחרר את חֵצי ב' מלחץ 

          של הבעל.

דוקטור:                  זה עוד כלום, אדון. במו

          עיניך תהיה עֵד ליותר

          מכל ספּור שלי, אם תטייל

          אתי. שמעת - אני לא מכחיש

          שהכל אמת, כל מה שמאנדוויל

          כותב על מסעותיו. אבל גם לי

          ניתן להאמין.

פרגרין:                       כיוון שאתה

          מדבר עליו ביראת כבוד, תמשיך.

דוקטור:   לא אדבר על אירופה; היא מדי

          קרובה הביתה. מי פה לא מכיר

          את האדישות האיטלקית, הפּוזה

          הספרדית, ליקוק של צרפתים,

          איפוק של גרמנים? גם לא אטריד

          אותך בִּרְשמַי מעֲרָב, פָּרס,

          מֶסוֹפּוֹטַמְיָה, מַאוּריטניה, סוריה,

          אולימפוס, הודו, פַּפְלָגוֹניִה.

          כל זה קרוב, קרוב. אמנם נגעתי

          בעננים שעל הפּירֵנֵאים,

          והייתי בקפריסין, ששם נישקתי

          את צֶלם ונוס - אלוהית! - אבל

          כל זה קרוב מדי הביתה, אין

          להתרברב.

דיאנה (הצידה):         גם זה מקסים אצלו:

          לא מתרברב שהוא נישק אשה

          קרוב מדי הביתה.

דוקטור:                           דל, זה דל.

          בְּאוזן של חוצה אוקיינוסים

          זה מצלצל כמו קשקושים קלושים

          שמפיץ מי שחוזר מסקוטלנד או

          פריס, וונציה, או אולי מדריד,

          איזה מוֹכֵר בְּשמים שמסוגל

          בחצי-חוטם לרחרח את

          דרכו; זה לא קשה יותר מאשר

          להתרוצץ בלונדון בין מלווה

          בצ'רינג קרוס לְנושה בקובנט גארדן.

          לא-לא, אני הולך על לא פחות

          מיבשת אנטי-פה, זו הרחוקה

          מרוֹחק, קו ישיר לכאן מצד

          הפוּך של הכדור, רגל מול רגל.

דיאנה:    מה, העקבים שלהם למעלה? אוי, 

          שי'יה לי טוב! ואיך הם לא שוברים

          ת'גב?

דוקטור:             הם מתהלכים יציב על פני

          האדמה ממש כמונו כאן,

          ויש להם רקיע מעל הראש,  

          ממש כמונו כאן.

דיאנה:                         אבל בכל

          זאת מתחתינו! אז איפה גיהינום?

          אם לאלה שרגלם פונה כלפינו,

          בחלק התחתון של הגלובוס, יש

          רקיע, איפה גיהינום?

מרלי:                                 את זה

          אפשר לדעת בלי מחקר. מספיק

          עם שאלות מטופשות!

דיאנה:                               אם ככה,

          הגיהינום בטוח הוא מעל,

          בַּבעלים הקנאים!

פרגרין:                        מי חי -

          אנא תמשיך - מי חי בָּאנטי-פה?

          הם כמו שמאנדוויל כותב, בלי

          ראש או בלי צוואר, ועיניהם

          קבועות על הכתפיים, והפֶּה

          באמצע החזה?

דיאנה:                      אה ככה זה!

          למרות שהעקבים פונים למעלה,

          והרגל יכולה להתחלק,

          הם לא יכולים לשבור צוואר, כי אין

          להם!

דוקטור:          שקט, גברתי הנחמדה.

          תני לָאדון שניה לקלוט אותי.

          האנשים בְּעולם האנטי-פה,

          כולם דומים בְּדת, צורה, שפה

          לאלה שהם משקפים מלמטה.

          אלה מתחת לספרד נראים

          כמו ספרדים, מתחת לצרפת,

          צרפתיים, מתחת אנגליה -

          אנגלים. כלפי חוץ! אך בְּמנהגים,

          בהליכות ובתנאי חיים -

          הפוך לחלוטין. בסוד, בינינו:

          איזה מין חלק מן האנטי-פה

          של העולם תרצה שאפרש

          לך, או שתרצה לנסוע אליו?

פרגרין: הכי רחוק.

דוקטור:                  אה, זה האנטי-פה

          של אנגליה. האנשים שם הם

          ההיפך מאתנו, ככה: פה -

          תודה לאל! - שופטים מושלים בָּעם;

          ושם העם שליט של השופטים.

דיאנה: אז לְשחֵד נורא יקר שם!

מרלי:                                     אַת -

          לשתוק!  

דוקטור:               לא לא, גברתי, התעריף

          המקובל. פה - בדרך כלל - שולט

          הגבר בָּאשה -

מרלי:                        היה רוצה!

דיאנה: אתה מוכן לשתוק!

דוקטור:                           שם האשה

          רודָה בַּגבר. אם פה יש גברים

          שמתרכּך כוחם, שם יש נשים

          שמאבדות מושכות. כמו שהורים

          ואדונים נותנים פקודות פה, שם

          הם מצייתים לַילד ולָעבד.

דיאנה: אבל, תאמר לי, הנשים שולטות

          בבעלן שם דרך טבע או

          שהן פִּתחו מין אמנות?

דוקטור:                                 מטבע.

דיאנה: אז אמנות היא מעל הטבע, כי

          הן מתחתינו.

דוקטור:   בשתי מלים, אדון, כל הבְּריות   

          שם, מכל מין ומעמד, עושות   

          ומדברות הפוך מאתנו.

דיאנה:                                אז

          נשים שם מכניסות לְהריון

          גברים ודואגות, אני חותמת,

          שהמסכנים האלה יסבלו

          עד מוות בַּלידה.

מרלי:                          פנימה, לחדר!

          עכשיו!

דוקטור:                 בשום פנים לא, לטובת

          בִּנךָ. - לא, גברת, זה להפוך אשה

          לְגבר, גבר לאשה. אבל

          הבחורות שם, זה כן, מחזרות

          אחרי הרווקים, ו, כנראה,

          נשים שוכבות מעל הגבר.

דיאנה:                                     זה

          ממש טריק אנטיפּוֹאי משופּר

          מלהיפך!

דוקטור:                   שם בְּפּיקניק, הגברים

          יושבים, רוקמים, מוזגים תה, מרכלים,

          והנשים רוכבות, יוצאות לצוד,

          עושות חיים.

פרגרין:                   הן מביאות שלל

          טוב?

דוקטור:             משובח, אבל הפוך מפה.

          אנחנו משסים נץ בְּחוֹגלה,

          ברווז, פסיון או אנפה. אצלם

          הנץ הוא טֶרף, השלל רודף.

          אצלם הצבי דולק אחר כלבים;

          ו - תאמין או לא - ראיתי שם

          כבשה אחת טורפת להקה

          של שועלים. לאור ירח הם

          שולחים שור-ציִד לרחרח; עם

          זריחה רותמים כלבים למחרשה.

פרגרין (צוחק): הְיוּ, הְיוּ, הְיוּ!

דיאנה: שם הבַּרבּור שחור? עורב לבן?

דוקטור:   נכון מאד. והתוכי מלמד

          את הגברת לדבר.

דיאנה:                           זה משונה.

דוקטור: הם מחזיקים את החתולים בכלוב,

          פן יטרפו אותם העכברים;

          וציפורים מלמדות אותם לשרוק

          ולהתריע "מיצי, תיזהר,

          חולדה!" אבל כל אלה סתם זוטות.

          גברות על גב סוסים שם מדלגות

          על משֹוּכות ומתחרות בִּקרב

          ובמרוצים, בזמן שהגברים

          בבית מתאפרים ומפנקים

          את המחזרות האבּירות. ושם

          הסוחרות יוצאות לעסקים

          במרחקים, והבעלים בוגדים

          בַּבית.

דיאנה:           אז בגידות שם יש כמו כאן,

          אה?  

מרלי:           אז לדעתך כאן יש!

דיאנה:                                    על פי

          שמועה. אני לא בקיאה מספיק

          כדי לדבר מידיעה.

מרלי:                            עוד לא!

דוקטור:  אדון, ברוגע.

פרגרין:                       הְיוּ, הְיוּ, הְיוּ!

דוקטור:   מצחיק אותךָ שיש להם בגידות

          בָּאנטי-פה? אבל פה זה נחשב

          למגונֶה, ושם - מהללים.

          כל סבא מתחתן שם עם ילדה,

          זקנה עם נער, והפרו-ורבו -

          זה רק דרך צד ג'.

מרלי:                            תועבה!

דוקטור:   בְּרוגע. בעולמם האנשים

          הישרים מכל הם עורכי-דין.     

          הם לא גובים שום שכר-טרחה. כולם

          בעלי מלאכה, אנשי כפיים, והם

          עובדים - עובדים קשה, המסכנים -

          כל הפגרה בכדי לתרום יעוץ

          חינם כל השנה. שם אף אדון

          לא בְּחובות, למרות שהמוכרים

          רודפים ומפצירים שרק יקחו

          סחורות בהקפה.

דיאנה:                      איזה בידור

          אם זה היה כאן ככה!

דוקטור:                                 מפגשֵי      

          חברה, שנינות, הומור, טוּב-טעם, יש 

          שם רק בְּקֶרֶב בני כפר ומשרתים.

          וכל המשוררים שם דתיים.

דיאנה: אה, יש משוררים?

דוקטור:                             גם שחקנים.

          והם האנשים הכי שקולים,

          מרובעים ושמרנים בָּארץ.

דיאנה: אף פעם לא ראיתי הצגה.

דוקטור:  תראי.

מרלי:               היא לא תראה!

דוקטור:                                  לא, היא חייבת,

          אם יש לך תקווה לִרפואה.

          רסן את עצמך קצת; הקנאה

          שלך תגדל לְמחלה גרועה   

          אפילו מטרוף בנך. מסכים

          שאנקוט בָּאמצעִי שהסברתי לך

          כדי לרפא את האדון?

מרלי:                                  אין לי

          ברירה.

דוקטור:                אז תטייל אתי עכשיו,

          מר פרגרין, לַאנטי-פה? לא התיש

          אותך המסע רק מתיאור?

פרגרין:                                  לא-לא,

          יכולתי להקשיב לך שבועיים,

          אבל בוא לא נבזבז דקה, דבּר

          בזמן שנתקדם.

דוקטור:                        אבל ראשית,  

          כוסית, לחנוך את נדודינו, ו -

          לַדרך. (מושיט כוסית)

פרגרין:         תן.

          (נכנס לוגו, עם מכתב)

                         מי זה? אני חושש,

          זה מישהו ששלחה אמי המתה

          לבלום את מסענו.

דוקטור:                              לא, שְתה, שְתה. 

לוגו (הצידה, לדוקטור): הלורד מבין ממכתבך את קו

          הפעולה שלך, אמר לי, והוא

          ביקש לתת לך טבעת זו, 

          ש"חסרה לה אצבע", הוא אומר.

פרגרין: לא מעכבים אותנו?

דוקטור:                                   לא, הוא רק

          מוסר שהספָּן מזמין. הרוח

          והגאוּת נוחוֹת, העוגן כבר

          מורם, מפרש מונף, ומתעכבים  

          רק בגללנו. שְתה בבקשה.

פרגרין: אז לחיי רוח וים טובים,

          וכל מה שישיט אותנו אל

          האנטי-פה.

מרלי:                   הוא לא שתה כמות

          כזאת כל השנה.

דוקטור:                           כן, זה משקה

          חזק, והוא ירד טוב, ומוריד

          אותו ישר לָאנטי-פה, אה? זאת

          אומרת בַּחלום.

מרלי:                         איי, זה מפחיד!

          תראה, התחיל לצנוח.

דוקטור:                                 סמוך עלי.

          קח זרוע ולווה אותו לתא, טוב? -

          גברתי, נפלה לי שם טבעת, קחי,

שמרי אותה.

דיאנה:                  פששש, מדהימה, בחיי,

          ויקרה!

לוגו (הצידה):          נו, נו. אז הטבעת

          מצאה לה אצבע.

דוקטור:                            לַסיפּוּן, אדון,

          אל הסיפון, סיפון, סיפון, סיפון!

          (יוצאים כולם חוץ מלוגו)

לוגו:   לישון, לישון, לישון! על המסע

          שלך שמעתי, ועל מזימת

          הלורד לה-טריק המותק ששלח

          טבעת בְּתרגיל די ממולח.                

          יוצא.


< אחורה הדפסת הטקסט אנטי-פֹּה - מערכה 1, תמונה 3 קדימה >