| < אחורה |  אנטי-פֹּה -
מערכה 1, תמונה 2 |
קדימה > |
נכנסים לורד לה-טריק - לבוש כמו משרת - ולוגו.
לה-טריק: לא הבאת את שלט האצולה
שלי ואת אילן היוחסין,
מר לוגו, מצייר השושלות?
לוגו: עוד לא, לורד, אבל זה כמעט מוכן,
על פי הנחיותיו של ראש לשכת
הסמל והמדליה.
לה-טריק: אבל הוא
עקב טוב עד לַשורש? הוא ליווה
את הענף שלי עד לַמקור,
עד לָאוריגינל, עד קְצה אַנְטיקה?
הוא חקר מספיק רחוק?
לוגו: ארבעה דורות
לפני שוויליאם הראשון כבש
את אנגליה, מיי לורד, והוא מצא
שאחד מאבותיך הצרפתים
הגיע עם הכובש.
לה-טריק: גֶ'פְרי לה-טריק.
כולנו, בני לה-טריק האנגליים,
משתלשלים ממנו, ותקענו
חזק יתד פה, נֶבֶר נתנדף
כל עוד צרפת צרפת, ואנגליה אנגליה,
והים פתוח לְמשלוחי אופנה.
אבותי ואני היינו חלוצֵי
כל מודה חדשה בחצַר אנגליה
מאז ימי קינג רישארד ב' ועד
היום הזה.
לוגו: אבל, מיי לורד, קשה
להאמין שמודה כמו שלך
תתפוס.
לה-טריק: חכֵּה לַסוף. אין תקדימים
לַמזג המוזר שלי. אבל
תגיד לי, מדברים על זה בָּעיר?
לוגו: כן, ורבים צוחקים על זה, מיי לורד.
לה-טריק: שיהיו בריאים. הם צוחקים - אני
עולץ. אני ניזון מעליזות
של הזולת, ולא שלי, זה מה
שמפטם אותי כמו שמַלווה
תופח מריבית של דלפונים.
אבל תאמר לי, לוגו, מה אומרים
עלי?
לוגו: אומרים, מיי לורד, שאתה נראה
לא לורד אלא רוכל, וחי כמו
קיסר.
לה-טריק: זה מדויק! שאחרים
יתנצנצו במשי וזהב;
לי מעיל כזה מצמר גס נעים
יותר לָעין וְלַגוף. והוא גם
שלי, שוּלם, אז שיקנאו. אני
קונה הכל בְּקֶש. ופה בבית
אני יכול לפנק לי את החושים
ואת הטעם עם בשר טוב, עם
פאר, עונג ביוקר, הנאות
מקוריות הרבה יותר מאלה
שמנקרים עיניים בראש חוצות.
הם מדלגים על סוס, לובשים שריון
של אבירים; אני והבחורים
שלי דופקים משחק של כדורגל,
מתגוששים חזק, נופלים יפה,
תופסים נבּוּט, מכים עד שהעץ
נסדק, ולפעמים גם הקרקפת,
יעשה לך טוב לראות את זה.
לוגו: יותר
מלהרגיש את זה!
לה-טריק: ההם צדים
ארנבת, צבי, שועל, סמור, חמוס
וגם זונות, אם מתחשק להם,
כשאני והצלופחים המשוגעים
שלי משחקים מחבואים או
תופסת, ורוקדים עד שקשה
לנשום.
לוגו: זה כשאתה יוצא לכפר,
אני מקווה.
לה-טריק: ועכשיו שאני בעיר,
אני מענג את עצמי בהנאות
של בית, אנינוֹת יותר משל
כולם.
לוגו: אני יודע שביתך,
מיי לורד, הוא ממש אמפיתיאטרון
להתעמלות ולבידור.
לה-טריק: בִּספורט
יש לי מחול, קפיצה במוט וסיִף;
ולשעשוע - מוזיקה מכל
סוג, הצגות במה, ומופעי
תחפושת לילה-לילה מבדרים
אותי. המשרתים שלי הם-הם
השחקנים והמנגנים. אצלי
כל איש או נער על רמה; הכי
נחוּת יודע לנגן כינור
או לזמֵר, גם לשחק קומדיה.
על זה אני שם להם מחלצות
על הכתפיים. לורד אחר עושה
לַמשרתים שחור, אני מחזיק
אותם כמו לורדים. - והנה כבודם.
(אבובים. ארוחת הערב חוצה את הבמה, כשהיא נישאת בידי משרתים רבים בלבוש עשיר, הנותנים כבוד ללורד לה-טריק בעברם. יוצאים.)
עכשיו תאמר לי, לוגו, הם נראים
כמו מלווי רוכל?
לוגו: יותר כמו של
קיסר, מיי לורד.
לה-טריק: אני אומר לך,
הבחורים האלה ישחקו
לך קיסרים מתוך שינה, ואת
כל המלכים של שייקספיר בתור בונוס.
ואם היום היה חי הקיסר -
נו מה שמו, נֵרון, שהיה חובב
של דרמות, גם הוא לא היה מביס
אותי בשטח הבידור.
לוגו: יפה
מאד.
לה-טריק: אני אוהב את אוּמנות
הלהציג. כן, הצגה אני
אוהב מכל הלב, כשהיא טובה;
ועוד כשהשחקן הוא טוב - בכלל!
בקשר לַסופרים - אותם, נדמה
לי, אף 'חד לא סופר, לכן
אני כותב את כל המחזות
שלי לבד - זה עוד יתפוס, חכה:
כל איש עם קצת ממון יאמין שהוא
אמן. שיתמוגגו האדונים
הלורדים מסוסם האקרובט,
מהסייס שכל מלה שלו "פתגם
מופת", שיתרברבו האלגנטים
בזיקוקֵי בִּזבוז, פּיזוז, מִזמוז;
אני אוהב, עם בגד בד פשוט,
לראות מופע דרמטי ולצחוק
על הַגַּנְדֶרֶת של השחקנים.
(נכנס פַאלְסֵֶט)
פאלסט: מיי לורד, הארוחה כבר ערוכה.
לה-טריק: טוב-טוב, רק תהיה מוכן שם עם
ברכת מזון כמו שאני מוכן
לזלול.
(יוצא פאלסט)
סטינו מהעיקר קצת, לוגו.
אני מבין מהמכתב שלו
שהרופא שלי שם בביתך
עסוק. ואני גם יודע מי שם.
תן לו את הטבעת הזאת. אמור
שחסרה לה אצבע. כל טוב, לוגו.
(יוצא לה-טריק)
לוגו: בלי להיות גאון, יש לי ניחוש קולע
של מי האצבע שתושחל אליה.
יוצא.
| < אחורה | אנטי-פֹּה -
מערכה 1, תמונה 2 |
קדימה > |