שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס


< אחורה הדפסת הטקסט רומאו וג'ולייטה - קווארטו 2 ("הטוב") - מערכה 2, תמונה 5 קדימה >

נכנסת ג'ולייטה.

 

ג'ולייטה:  כששלחתי את האומנת צלצל תשע;

          הבטיחה תוך חצי-שעה לחזור.

          אולי היא לא פגשה בו? זה לא זה.

          אח, היא צולעת! מחשבות היו

          צריכות להיות שליחות האהבה,

          כי הן גולשות מהר אף מקרני

          השמש ההודפות צללים מעל

          גבעות כהות. לכן יונים קלות

          נוצה הן סמל אהבה. לכן

          לקופידון כנפיים, והוא טס.

          השמש כבר בשיא יום המסע

          שלה, מתשע ועד שתים-עשרה

         שלוש שעות בלי סוף, והיא לא באה.

          אילוּ היה לה דם צעיר, תוסס

         וחם היתה כבר עפה כמו כדור,

          ומתכדררת לה הלוך-חזור

          בין המלים שלי ואהובי.   

         אבל זקנים הם כבר חצי-פגרים,

          כבדים, חיוורים, בקושי נגררים.                       

          (נכנסת האומנת, עם פייטרו)

            היא באה, אלוהים! אומנת, דבש,

          מה החדשות? פגשת אותו? סלקי

          מפה את העוזר שלך.

אומנת:                              פייטרו -

          המתן בשער.

          (פייטרו יוצא)

ג'ולייטה:  טובה שלי, מלאך - איי אלוהים,

          מה את נראית עצוב? החדשות

          רעות? ספרי אותן שמח. הן

          טובות? זה פשע לנגן זֶמר

          מתוק במין פרצוף חמוץ כזה.

אומנת:  אני תשושה, תתני לי רגע. אוף,

          העצמות הורגות אותי. איזה

          טרטור של יום!

ג'ולייטה:                       העצמות שלי

          תמורת החדשות שלך. בבקשה,

          דברי אתי, טובה, טובה שלי,

          דברי כבר!

אומנת:                    ישו, מה הרעש? מה

          בוער? את לא רואה? אין לי אוויר!

ג'ולייטה: איך אין אוויר אם יש לך די אוויר

          לומר "אין לי אוויר"? התירוצים

          שלך למשוך את זה הם ארוכים

          מן הסיפור שאת מושכת. מה

          החדשות - טובות? רעות? רק זה,

          תגידי כך או ככה, לפרטים

          אני אמתין. מהר: זה טוב, או רע?

אומנת:  נו את עשית בחירה שלא נדע, את לא יודעת איך לבחור גבר. רומאו? לא, הוא לא; גם אם נכון שהפרצוף שלו יותר טוב מכל גבר, אבל הרגל שלו עולה על רגל של כל גבר, ומה שנוגע לְיד וגזרה וגוף, גם אם הם לא שווים דיבור, עדיין אין מה להשוות. הוא לא פרח הנימוס, אבל חותמת לך, עדִין כמו טלה. שתהיי לי בריאה, שובבה, ותני כבוד לאלוהים. מה, אכלת בבית?

ג'ולייטה: לא, לא. אבל את כל זה כבר ידעתי.

          מה הוא אומר על נישואינו? מה?

אומנת:  אח, איך הראש כואב לי! איזה ראש

          יש לי! דופק כאילו יתפרק

          לאלף חתיכות. הגב שלי,

          אוי, צד שני, אוי לי הגב, הגב:

          תאכלי ת'לב-אַת שטרטרת אותי

          לרוץ ככה. אני אמות מזה!

ג'ולייטה: צר לי ממש שאת לא מרגישה טוב.

          אומנת מתוקה-תוקה-תוקה,

          תגידי מה אהוב לבי אומר?

אומנת:  אהוב לבך אומר, כמו איש הגון,

          ואיש אדיב, נדיב, וגם יפה - [/ ויפה-תואר - ]

          ומוסרי, בדוּק! - איפה אמך?

ג'ולייטה:  איפה אמי? בפנים, מה, איפה היא

          תהיה? איך את עונה לי משונה:

          "אהוב לבך אומר, כמו איש הגון,

          "איפה אמך?"

אומנת:                      איי אלוהים ישמור,

          גיברת יקרה, כל כך בוערת? [/ לוהטת?]

         אפשר לחשוב, באמת! זה האמבט

          לעצמות הכואבות שלי?

          טוב, מהיום תעשי ת'שליחויות

          שלך לבד!

ג'ולייטה:                לא, לא נצא מזה!

          טוב, מה אמר רומאו, אה?

אומנת:                                    יש לך

          אישור ללכת לוידוי היום?

ג'ולייטה:    כן, יש.

אומנת:   אז רוצי לתא הנזיר לורנצו,

          שם מחכה לך בעל לעשות

          אותך אשה. עכשיו עולה לך דם

          מופקר בלחי, אה? זאת מסמיקה

          ממילא מכל שטות. טוב, רוצי לך

          לכנסיה, אני צריכה לרוץ

          כדי להביא סולם שיטפס

          בו אהובך לקן של הציפור

         כשקצת יחשיך. אני רק עבודות

          שחורות - תרוצי, תסחבי, תביאי.   

          אבל חכי, הלילה את תזיעי.

          אני אוכל פה. לנזיר תלכי.

ג'ולייטה: ארוץ אל מזלי! שתבורכי.    

          (יוצאות)


< אחורה הדפסת הטקסט רומאו וג'ולייטה - קווארטו 2 ("הטוב") - מערכה 2, תמונה 5 קדימה >