שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס

נכנסים קפולט, הרוזן פאריס ומשרת-ליצן.

 

קפולט:  אבל מונטגיו מחויב כמותי,

          אותו העונש מאיים עליו.

          לשני זקנים כמונו לא קשה

          לדעתי לשמור על השלום.

פאריס:  שניכם מכובדים מאד, חבל

          שהסכסוך נמשך בלי סוף. אך מה

          אתה משיב לי על בקשתי?

קפולט:  משיב כפי שהשבתי שוב ושוב:

          בתי זרה עדיין לעולם,

          לא ראתה ארבע-עשרה שנים עוד.  

          עוד שני קֵיצים גאים יִבְשו מולה

          עד שתהיה בשלה להיות כלה.

פאריס:  לצעירות ממנה יש תינוק ביד.

קפולט:  מי שמתחיל מהר גם מתקלקל מיד.

           את יתר תקוֹותַי האדמה

          בלעה, כל תקוָותִי שהיא תהיה

          יורשת אדמתי. אבל חזר,

         כן, פאריס, את לבה צוד, אדוני,

          כי משאלתה שולטת ברצוני.

          אם היא תסכים, וככה היא בוחרת,

          אני אומר "יהי כך, לא אחרת."

          אצלי הלילה נשף - זה מנהג מזמן -           

          וכל ידיד אהוב שלי מוזמן;

          אשמח לראות אותך שם בין היתר

          אורח של כבוד, פנינת הכתר.

          במעוני הדל תראה שלל ניצוצות

          שיזרחו באפלת חצות.

          המתיקות שכל בחור שובב   [/ העונג בו כל עלם ייסחף

          חש כשאביב דוחק בעקביו      / כשאביב צעיר-בהיר דוחף

          של סבא חורף, את כולך תבעיר / את סבא חורף, את כולך

                                                                           יסעיר

          הלילה בין כל שושני העיר

          אצלי. בַּכל הבט, ושמע הכל,  

          ומי הראויה מכל תשקול,

          ואם בתי לא מן המוצלחות,

          בין השוות-יותר היא לא שווה פחות.

          טוב, לך אתי. (למשרת): אתה, לדרך, בוא-נא,

          תמצא לי כל אדם בעיר וורונה

          ששמו כתוב פה, ומסור בברכה

          ששערי פתוחים לרווחה.

          (יוצאים קפולט ופאריס)

משרת: למצוא את מי ששמו כתוב פה! כתוב שבראשית היה בואו-תבואו, ושהאדם יועץ השדה, כתוב שהסנדלר מסנדל, החרט מחרטט והזבן מזבֵּן. אבל אותי שלחו למצוא מי שהשם שלו כתוב פה, ואני בחיים לא אמצא, שירחם השם, שום שם, חם ולֶפת, כי אני די רע בקְרוֹא וממש לא טוב בכְּתוֹב. אני חייב לפנות למלומדים. או, בשעה טובה!

          (נכנסים רומאו ובנבוליו)

בנבוליו: די, איש, אש אל"ף מכבה אש בי"ת,

          יאוש אחד יאוש אחר קובר.  

          אתה סחרחר? פנה לאחור, הבט,

          מבְּכי חדש יגון ישן עובר.

          תמצא דלקת חדשה, טריה -

          רעל קודם ימות כלא היה.

רומאו:  גם מנטה היא (/ גם זנגביל הוא) תרופה יפה לזה.

בנבוליו:  לְמה?

רומאו:              לדלקות, פצעים, שברים.

בנבוליו:  רומאו, אתה משוגע?

רומאו:   לא משוגע, אבל כפוּת יותר

          ממשוגע: כלוא, מורעב, מולקה,

          ומעונה ו - ערב טוב, בחור טוב.

משרת:  ערב-ערב רק טוב. סלח לי, אדון, אתה יודע קרוא?

רומאו:  כן, איך קורה לי רע אני קורא טוב.

משרת:  את זה אולי למדת בלי ספרים. [/ בלי דקדוק.] אבל אני שואל, סלח לי, אתה יכול לקרוא מה שאתה רואה?

רומאו:  כן, אם אני מכיר את האותיות והשפה.

משרת:  יופי של תשובה. כל טוב, בריאות.

רומאו:  חכה, בחור, אני יודע קרוא.   (הוא קורא את המכתב)

         סיניור מַרְטינוֹ עם אשתו והבנות, הרוזן אַנְסֶלְמוֹ ואחיותיו היפהפיות, הגברת-אלמנה אוּטְרוּבְיוֹ, סיניור פְּלָאצֶ'נְטְיוֹ והאחייניות המקסימות, מֶרְקוּצְיוֹ וְוָלֶנטין אחיו, דוד קפולט, אשתו והבנות, אחייניתי טובת היופי רוזלין, ליויה, סיניור וואלֶנְטְיוֹ וגם טיבַּלְט דודנו, לוּצְ'יוֹ והלנה התוססת."

          מבחר יפה. לאן כולם באים?

משרת: לשָמה.

רומאו:  איזה שָמה?

משרת:  לבית שלנו.

רומאו:  לבית של מי?

משרת:  של האדון שלי.

רומאו:  כן, זאת השאלה שלא שאלתי.

משרת:  אני אשאיל לך בלי שתשאל. האדון שלי הוא האדון הגדול העשיר קפולט, ואם אתה לא מבית מונטגיו, בבקשה תבוא אלינו ותרביץ כּוֹס יין. כל טוב, בריאות.

          (יוצא)

בנבוליו:  שם במשתה המסורתי הזה

          של קפולט, תסעד גם רוזלין

          זו שאתה כל כך אוהב, עם כל

          יפהפיות וורונה. לך לשם,

          וכשתשווה אותה ללא משוא

          פנים לכמה שם, בוא נתערב,

          תודֶה: ברבורתך היא רק עורב.

רומאו:  ביום ששתי עיני יתפללו

          לשקר, יהפכו למדורות

          כל דמעותי שמטביעה נצלו,

          ויִשָֹּרפו באש כמו כופרות.

          יפה מרוזלין? אור יום למעלה

          טרם ראה עוד מישהי דומָה לה.

 בנבוליו:  לחוד הקסימה, כי על הַמֹאזְנַיים

          היתה לבד שם, בשתי העיניים:

          אבל אם רק תשים אל מול הגברת

          איזו עלמה אחרת וזוהרת

          בַּנשף, אז תראה שכוכבה

          של פלא הבריאה שלך כבָה.

רומאו:  אף פעם! אך בכל זאת אני בא,

          רק כי לראות אותה עוד לא אֶשְֹבּע.

          (יוצאים)