< אחורה | פריקלס - תמונה 10. כורוס 3 | קדימה > |
נכנס גָוּוֶר.
גָוּוֶר: עכשיו ההילולה נָדְמָה,
רק צליל של נחירות נשמע
מן החזה שְבע הזלילות
של הילולת ליל הכלולות.
חתול, עיניו פחם רומץ,
רחוק מחור-עכבר רובץ,
והצרצר על פי האח
שר "אח, כמה חמים, הֶאָח!"
כלה עלתה על המיטה,
ובְאבּדה את תומתה
תינוק נוצר. לא למצמץ:
מה שהזמן עליו קופץ
הַשלימו בדמיון עשיר.
מראות אילמים אסביר בשיר.
נכנסים סימונידס ופֶּרִיקְלֶס מדלת אחת עם נלווים; שליח פוגש אותם, כורע ונותן לפֶּרִיקְלֶס מכתב. פֶּרִיקְלֶס מראה אותו לסימונידס, האצילים כורעים ברך. אז נכנסות תאיסה בהריון, ולִיקוֹרִידָה האומנת. המלך מראה לתאיסה את המכתב; היא שמחה; היא ופֶּרִיקְלֶס נפרדים מאביה ויוצאים עם לִיקוֹרִידָה ומלוויהם. סימונידס ומלוויו יוצאים מן הצד השני.
תלאות, פַּרסות בלי להסס
בחיפושם את פֶּרִיקְלֶס
בכל פינת תבל שכוחה,
מיָם עד ים, בכל שוחה,
סוס ומפרש עברו וטסו,
על זיעה והון לא חסו.
לא פסחו על שום שמועה,
וכך בסוף אכן הובאה
אל סימונידס האיגרת
אשר לשונה אומרת:
אנטיוכוס מת, בתו מתה,
ובנֵי צור מבקשים עתה
את הֶלִיקָנוּס כשליט,
אך הוא נותן תשובה שלילית.
את המהומות הוא מפזר,
אומר לעם "אם לא חוזר
הוד פֶּרִיקְלֶס הטוב לכאן
עד תום שנה, אני מוכן
למשול בצור." זה התקציר
אשר הביא בִּכתב הציר
פה לפֶּנְטַפּוֹליס. הכל
השתוממו, קראו בקול:
"האיש הוא מלך! מי יָדַע?
ומי חלם? זו אגדה!"
ובכן, לצור חוזר הוא כבר.
והמלכה, עם העובָּר,
בִּקשה לבוא. את הדמעות
החלטנו פה לא להראות.
את לִיקוֹרִידָה המטפלת
היא צֵרפה. על מי התכלת
הספינה שטה קדימה.
כבר חצי מסע השלימה.
אז אֵלת מזל הפכה
לפתע את מצב רוחה,
והיא שלחה מן הצפון
רוח סופה ושטפון,
וכמו ברווז בִּבְהלה
האניה היטלטלה.
צועקת הגבירה, נחרדת,
ובּפַחד היא יולדת.
מה עוד קרה שם בַּסופה
לעיניכם עכשיו יוֹפַע.
לא אתאר מה התרחש,
מוטב לראות, לא לנחש.
אגזור אפוא על פי דממה,
ודַמיינו שהבמה
סיפון מותקף בְּמִשברים,
ופֶּרִיקְלֶס נושא דברים.
יוצא.
< אחורה | פריקלס - תמונה 10. כורוס 3 | קדימה > |