| < אחורה |  פריקלס -
תמונה 9 |
קדימה > |
נכנס סימונידס, קורא מכתב, מצד אחד; האבירים פוגשים אותו.
אביר א': בוקר טוב סימונידס, מלך טוב.
סימונידס: אני מודיע, אבירים, מפי
בתי: שנה תמימה היא לא תבוא
בברית הנשואים.
את הסיבה רק היא עצמה יודעת,
ממנה אין שום דרך לחלצה.
אביר ב': אולי נוכל לפגוש אותה, כבודו?
סימונידס: בשום פנים. בתקיפות כזאת
היא מסתגרת בחדרה שאין
שום אפשרות. שנה שלמה היא עוד
תלבש כסות בתולות. כך נשבעה
היא חי אֵלת הלבנה, ולא
תפר את שבועתה חי תומתה.
אביר ג': בלי חשק לעזוב, נאמר שלום.
יוצאים האבירים.
סימונידס: מהם נפטרנו. לַמכתב שלה.
היא תתחתן עם האביר הזר – כָּתוּב! –
או לא תִראה אור יום או לילה שוב.
טוב יופי, גברת, בחירתך היא כמו
שלי. אני בעד. אבל כמה
חד-משמעית היא, לא אכפת לה אם
אני מסכים או לא. טוב, גברת, על
החלטתך אני סומך ידִי,
נפעל שתבוצע ללא דיחוי.
שקט, הוא בא. אסור לי להסגיר כלום.
נכנס פֶּרִיקְלֶס.
פֶּרִיקְלֶס: ברכות מכל הלב לסימונידס.
סימונידס: וגם לך. איני יודע איך לגמול
על הנגינה המתוקה מלֵיל אתמול.
אני נשבע שמעולם אוזנַי
לא טעמו הרמוניה כה קסומה.
פֶּרִיקְלֶס: המחמאות גדולות, הכשרון
קטן.
סימונידס: אתה אשף של מוזיקה.
פֶּרִיקְלֶס: תלמיד זוטר בסך הכל, אדון.
סימונידס: הרשה לשאול דבר אחד:
מה דעתך, תסלח לי, על בתי?
פֶּרִיקְלֶס: בת-מלך הגונה.
סימונידס: וגם יפה, לא?
פֶּרִיקְלֶס: יפה כמו יום של קיץ, כן, יפה
מאד.
סימונידס: אדון, בתי - יש לה דעה
טובה עליך, כן, טובה כל כך
שזו חובה שתהיה מורה
שלה, והיא תלמידתך. כן, כך זה.
פֶּרִיקְלֶס: איני ראוי להיות מורה שלה.
סימונידס: היא לא סבורה כך. אדרבא, תקרא.
נותן לו את המכתב.
פֶּרִיקְלֶס: מה זה? מכתב שלבבה אוהב
את האביר מצור?... זו מזימת
המלך כדי לקחת את חיי. –
אל תנסה ללכוד אותי, אדון
נכבד, איש זר בִּמצוקה, שלא
שָאף אי פעם לאהוב את בת
המלך, רק הקדיש כל מאמץ
כדי לכבדה.
סימונידס: אתה כישפת את
בתי, אתה נבל.
פֶּרִיקְלֶס: חי האלים שלא;
שום מחשבה שלי לַחטא לא נטתה;
שום פעולה שלי בכלל לא פיתתה
אותה לאהבה, אותך לכעס.
סימונידס: בוגד, אתה משקר.
פֶּרִיקְלֶס: בוגד?
סימונידס: בוגד, כן.
פֶּרִיקְלֶס: מי שמכנה אותי בוגד, אדחוף
לו את השקר בגרון, אם הוא
אינו המלך.
סימונידס (הצידה): בחיי, אני
מצדיע לאומץ-הלב שלו.
פֶּרִיקְלֶס: כל מעשַי זכּים כמו מחשבות
לבי, שמעולם עוד לא דָבַק
בָּן טַעם אשפתות. לחצרך
הגעתי רק מתוך מטרות כבוד,
ולא כדי למרוד בַּהֲדָרָהּ.
כל מי שמדבר עלי אחרת,
אויב הצדק הוא, תעיד החרב.
סימונידס: אני אוכיח ששיקרת, כי
למעשיך והסכמתה
יש פה אישור בִּכתב ידה שלה.
נכנסת תאיסה.
פֶּרִיקְלֶס: אם יְשרה אַת כפי שאת יפה,
ספרי עכשיו לָאבא הזועם
אם פי לָחש או אם ידי כתבה
מילת פיתוי, חיזור או אהבה לך?
תאיסה: וגם אם כן, אדון, איך איעלב
ממה שיְשַמַּח לי את הלב?
סימונידס: כן, גברת? עד כדי כך את נחושה?
(הצידה): אני שמח מעומק הלב.
(אליה): אני עוד אאלף אותך, אוריד
אותך על ארבע. מה, את מעזה
נגד הסכמתי להעניק
חיבה ואהבה לזר? (הצידה): ...אשר
יכול להיות, עד כמה שאני
יודע - וקשה להאמין
שלא - אציל ונעלה ממש
כמוני... (אליה): אז הקשיבי, גברת, או
שתכבלי את רצונך לזה
שלי, ואדוני, אתה קַבּל
את מרותי, או שאני עושה
אתכם – ... לבעל ואשה. לא, בואו,
חִתמו זאת בִּשפתיים וְידיים.
זוּוַגְתם – (מפריד ביניהם) אז לתקוותכם אפריע שוב,
ולַיגון של העתיד – (מחבר שוב) כל טוב.
מה, מרוצים?
תאיסה: כן – אם אתה אוהב
אותי, אדון?
פֶּרִיקְלֶס: כמו שאוהבים
חַיַּי דם שזורם בי לקיימם.
סימונידס: תמימי דעים?
שניהם: כן, אם יסכים המלך.
סימונידס: אני מסכים לַחֲתונת שני אוהבים,
ואז עלו על המיטה בלי עיכובים.
יוצאים.
| < אחורה | פריקלס -
תמונה 9 |
קדימה > |