| < אחורה |  פריקלס -
תמונה 8 |
קדימה > |
נכנסים הֶליקָנוּס ואֶסְקָנֶס.
הֶלִיקָנוּס: לא, אסקאנוס, דע זאת מפי:
אנטיוכוס לא היה נקי מחטא
גילוי ערווה, והאלים כבר לא
יכלו להתאפק מן הנקמה
שבאמתחתם על פשע כה נתעב:
בשיא גאוותו ותפארתו,
כשישב בְּמרכבה שאין
מחיר לה, ובתו אתו, ירדה
אש משמיים ושרפה, צימקה
את גוף שניהם עד גועל, הם הסריחו
עד שכל עין שסגדה לפארם
בָּזַה לַיד שמסייעת לקוברם.
אֶסְקָנֶס: מוזר מאד.
הֶלִיקָנוּס: אך מן הצדק; כי,
גדוּלת המלך לא הועילה לו בכלום
לִבְלום חץ משחקים; לַחטא היה תשלום.
אֶסְקָנֶס: נכון מאד.
נכנסים שלושה אצילים.
אציל א': רואים? עם איש לא יסתודד
או יתייעץ לבד ממנו.
אציל ב': אי
אפשר להתאבל עוד בלי למחות.
אציל ג': ארור כל מי שלא יתמוך בזה.
אציל א': בואו אתי. – מלה, כבוד הֶלִיקָנוּס.
הֶלִיקָנוּס: אתי? בבקשה. יום טוב לכם.
אציל א': תדע כי כְּאבֵינו כבר גאו
כל כך עד שעלו על גדותיהם.
הֶלִיקָנוּס: כאביכם על מה? אל תחטאו
כלפי שליט שאוהבכם.
אציל א': אז אל
תחטא לעצמך, כבוד הֶלִיקָנוּס.
אם הנסיך עוד חי, תן לברכו,
או לפחות לדעת איזו ארץ
הוא מברך בהבל פיו. אם הוא
חי בָּעולם, אז נחפש אותו;
אם בקברו נח, שם נמצא אותו.
אנו תובעים לדעת אם הוא חי
למשול עלינו, או להתאבל
אם מת, ולאפשר לנו בחירה.
אציל ב': מותו נראֶה לנו סביר יותר.
כיוון שאין ראש לַמדינה הזו –
כמו שמִבְנה-פְּאר אשר נותר
בלי גג יקרוס מהר – אתה, כבודו,
אשר מיטיב למשול ולהחליט –
תהיה לאדוננו, השליט!
כולם: יחי כבוד הֶלִיקָנוּס!
הֶלִיקָנוּס: חי הכבוד, חכו עם הבחירה.
את פֶּרִיקְלֶס אהבתם? אז חכו.
אם בקולכם אשמע, אֶפּול לְים של סער,
שם על כל רגע נחת יש שעה של צער.
הרשו לי להפציר שעוד שנה
תשאו את היעדרו של מלככם.
אם כשינקוף הזמן הוא לא יחזור,
ארתום עצמי בְּהשלמה זְקנה
לָעול. אם לא אוּכל למשוך אתכם
לְאהבה זו, צאו כמו אצילים,
כמו נתינים נאצלים, חפשוהו,
הַשקיעו בַּחיפוש מצפון ואומץ.
אם תמצאוהו ותחזירו אז אכן
תקיפו את כתרו כאבני חן.
אציל א': טפש מי שיסרב. ומכיוון
שהֶלִיקָנוּס מבקש, נישא
את המשא, נצא אל המסע.
הֶלִיקָנוּס: אני אוהב אתכם, אתם אותי, תנו יד.
כך מדינה נשארת איתנה לעד.
יוצאים.
כאן כנראה חסרה תמונה שבה פריקלס מנגן ושר בלילה, לאחר המשתה.
| < אחורה | פריקלס -
תמונה 8 |
קדימה > |