< אחורה | פריקלס - תמונה 3 | קדימה > |
נכנס תָלְיָרְד.
תָלְיָרְד: אז זוהי צור, וזהו הארמון. פה עלי להרוג את המלך פֶּרִיקְלֶס, ואם איני עושה זאת, בטוח שיתלו אותי בבית: זה מסוכן. טוב, אני רואה שהוא היה בחור חכם וחד אבחנה, זה שכאשר צוּוה לומר מה יחפוץ מעִם המלך, ביקש לא לדעת אף אחד מסודותיו. עכשיו אני מבין שהוא צדק: כי אם מלך מצווה על מישהו להיות נבל, נֵדר חובתו כופה עליו להיות כזה. ששש, הנה באים רוזני צור.
נכנסים הֶלִיקָנוּס, אֶסְקָנֶס, ורוזנים אחרים.
הֶלִיקָנוּס: לא תצטרכו, רוזני צור, עמיתַי,
לחקור אותי יותר על צאת המלך.
מסמך חתוּם זה שהפקיד אצלי
מסביר שהוא יצא לְמסעות.
תָלְיָרְד (הצידה): מה זה? יצא?
הֶלִיקָנוּס: אם ברצונכם לדעת עוד מדוע,
ללא אישור אוהב מפיכם, הוא
עזב, אאיר את עיניכם מעט.
באנטיוכיה –
תָלְיָרְד: מה מאנטיוכיה?
הֶלִיקָנוּס: המלך אנטיוכוס, מאיזו
סיבה אין לי מושג, פִּתַּח כלפיו
איזו עוינות – הוא לפחות סבר כך –
ומחשש פן הוא חָטָא לו או
שגה, כדי להפגין את צערו
הוא יכפר: וכך כפת עצמו
לְעמלו של יורד-ים, שבו
כל רגע מאיים חיים או מוות.
תָלְיָרְד (הצידה): ובכן, אני רואה כי
לא אתָלה עכשיו, אם כי מוטב לי.
אך דְבר לכתו לְשליטי ינעם:
בָּרח מיבּשה להיכחד בים.
אציג את עצמי.
- שלום לָאדונים של צור.
הֶלִיקָנוּס: תָלְיָרְד
מאנטיוכוס, בואך ברוך.
תָלְיָרְד: ממנו אני בא לפֶּרִיקְלֶס
עם הודעה, אבל עם עלוֹתי
לַחוף הבנתי – אדונכם לקח
עצמו למסעות לא ידועים.
ההודעה תחזור כשם שבאה.
הֶלִיקָנוּס: לנו אין כל סיבה לחפוץ בה, היא
כֻּוְּנָה אל אדוננו, לא אלינו.
אבל בַּזאת נחפוץ, לפני שתחזור:
לחגוג כִּיְדִידֵי אנטיוכיה פה בצוֹר.
יוצאים.
< אחורה | פריקלס - תמונה 3 | קדימה > |