שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס


< אחורה הדפסת הטקסט פריקלס - תמונה 3 קדימה >

נכנס תָלְיָרְד.

 

תָלְיָרְד: אז זוהי צור, וזהו הארמון. פה עלי להרוג את המלך פֶּרִיקְלֶס, ואם איני עושה זאת, בטוח שיתלו אותי בבית: זה מסוכן. טוב, אני רואה שהוא היה בחור חכם וחד אבחנה, זה שכאשר צוּוה לומר מה יחפוץ מעִם המלך, ביקש לא לדעת אף אחד מסודותיו. עכשיו אני מבין שהוא צדק: כי אם מלך מצווה על מישהו להיות נבל, נֵדר חובתו כופה עליו להיות כזה. ששש, הנה באים רוזני צור.

          נכנסים הֶלִיקָנוּס, אֶסְקָנֶס, ורוזנים אחרים.

הֶלִיקָנוּס:  לא תצטרכו, רוזני צור, עמיתַי,

          לחקור אותי יותר על צאת המלך.

          מסמך חתוּם זה שהפקיד אצלי

          מסביר שהוא יצא לְמסעות.

תָלְיָרְד (הצידה): מה זה? יצא?

הֶלִיקָנוּס:  אם ברצונכם לדעת עוד מדוע,

          ללא אישור אוהב מפיכם, הוא

          עזב, אאיר את עיניכם מעט.

          באנטיוכיה –

תָלְיָרְד:                    מה מאנטיוכיה?

הֶלִיקָנוּס: המלך אנטיוכוס, מאיזו

          סיבה אין לי מושג, פִּתַּח כלפיו

          איזו עוינות – הוא לפחות סבר כך –

          ומחשש פן הוא חָטָא לו או

          שגה, כדי להפגין את צערו

          הוא יכפר: וכך כפת עצמו

          לְעמלו של יורד-ים, שבו

          כל רגע מאיים חיים או מוות.

תָלְיָרְד (הצידה): ובכן, אני רואה כי

          לא אתָלה עכשיו, אם כי מוטב לי.

          אך דְבר לכתו לְשליטי ינעם:

          בָּרח מיבּשה להיכחד בים.

          אציג את עצמי.

          - שלום לָאדונים של צור.

הֶלִיקָנוּס:                                  תָלְיָרְד

          מאנטיוכוס, בואך ברוך.

תָלְיָרְד: ממנו אני בא לפֶּרִיקְלֶס

          עם הודעה, אבל עם עלוֹתי

          לַחוף הבנתי – אדונכם לקח

          עצמו למסעות לא ידועים.

          ההודעה תחזור כשם שבאה.

הֶלִיקָנוּס:  לנו אין כל סיבה לחפוץ בה, היא

          כֻּוְּנָה אל אדוננו, לא אלינו.

          אבל בַּזאת נחפוץ, לפני שתחזור:

          לחגוג כִּיְדִידֵי אנטיוכיה פה בצוֹר.

          יוצאים.


< אחורה הדפסת הטקסט פריקלס - תמונה 3 קדימה >