< אחורה | ![]() |
קדימה > |
נכנס גָוּוֶר.
גָוּוֶר: מרינה כך מבית-זונות ניצֶלֶת,
מוצאת מקום לה בְּמעון הגון.
היא שרה כְּמלאך, ומחוללת
כבת אלים לקצב הניגון.
מלומדים בוהים כשהיא תופרת
בַּמחט ציץ, ענף, ציפור, או פרי,
וֶרֶד אמנותה נראה כמו וֶרֶד,
ודובדבן המשי חי, טרי.
יש לה גדוד תלמידות בנות אצולה,
המשלמות בשפע. הזהב
כולו לסרסורית המקוללה.
כך נשאירנה, ועכשיו לאב,
שבין גלים הוֹתרנו. כך הוא חג,
סְחוּף רוח, עד שספינתו עוצרת
בָּעיר שבה בתו מצאה לה גג.
כאן הוא עוגן. העיר הומה, סוערת
בַּחֲגיגות לְאֵל הים. מושל העיר
מבחין לפתע בִּספינה זרה;
מפרש שחור לה, ומראה עשיר.
בְּרפסודה נחפז הוא לעברה.
לו דמיונכם עיניים שוב יצמיח
תראו פה אניית נסיך רב-עצב,
ולגלות מה שם קרה נצליח
אם רק תשבו ותתמסרו בקֶשב.
יוצא.
< אחורה | ![]() |
קדימה > |