| < אחורה |  פריקלס -
תמונה 17 |
קדימה > |
נכנסים קְלֵאוֹן ודִיוֹנִיזָה.
דִיוֹנִיזָה: אתה טפש? מה לתקן? ואיך?
קְלֵאוֹן: הו דִיוֹנִיזָה, שמש וירח
טרם ראו מִבְצע שחיטה כזה.
דיוזניה: נדמה לי שאתה נהיֶה שוב ילד.
קְלֵאוֹן: גם אם אני שליט כל היקום
הזה, הייתי מוותר עליו
כדי להחזיר את הגלגל. גבירה
שמוצאה מחוויר מול טוב נפשה,
ובכל זאת נסיכה שתשתווה
לכל כתר על פני האדמה.
הו לֵאוֹנִין נבל, שגם אותו
הִרְעלת! אם אַת היית שותה את כוס
התרעלה, אז זה היה פיצוי
טוב לפשעך. מה, מה תוכלי לומר
כשפֶּרִיקְלֶס ידרוש את ילדתו?
דִיוֹנִיזָה: שנפטרה. אומנות הן לא אֵלות.
הן מְטַפּחות, אבל לא מְבַטחות
חיים. היא נפטרה בַּלילה. זה
מה שאני אגיד לו. מי יסתור זאת?
אלא אם תשחק לי מתחסד
תמים, ולמען נקודה של יושר
תזעק "היא מתה בזדון פלילי".
קְלֵאוֹן: אח, שקט כבר. מכל החטאים
מתחת לשחקים, זה בעינֵי
אִלים הרע מכל.
דִיוֹנִיזָה: תהיה פתי
שמאמין כי ציפורי העיר
אל פֶּרִיקְלֶס יעופו לַחֲשוף
מה שאירע פה. אני מתביישת
לחשוב כמה אציל הדם שלך,
וכמה פחדנית הנשמה.
קְלֵאוֹן מי שנותן תמיכה שקטה, אם לא
אישור מלא, לְמעשים כאלה,
לא ממקורות כשרים נפשו נבעה.
דִיוֹנִיזָה: נגיד. עדיין חוץ ממך איש לא
יודע איך יצא שְמֵתָה, איש
גם לא יכול לדעת, לֵאוֹנִין -
אין, נעלם. היא האפילה על
בתי, חסמה אותה ממזלה.
איש לא רצה להסתכל עליה,
תקעו את העיניים רק בפנֵי
מָרִינָה כשבתנו הושפלה,
ונחשבה סמרטוט זול, לא שווה
שתי יריקות. לא, זה אכל אותי.
אתה יכול לקרוא לַמהלך
שלי סטיה, כי אתה לא אוהב
את ילדתך כַּדין. אני מוצאת
שזה מופת של נדיבות לכבוד
בתך היחידה.
קְלֵאוֹן: שהשמיים יסלחו.
דִיוֹנִיזָה: אשר לפֶּרִיקְלֶס,
מה הוא יוכל לומר? מול ארונה
בכינו, אנו מתאבלים עדיין.
המצבה שלה כמעט גמורה,
הכתובת מבטאת – באותיות
זהב נוצץ – גם את תהילתה
גם את המסירות שלנו כי
על חשבוננו נעשתה.
קְלֵאוֹן: את כמו
שדה של נקמה, לובשת פני
מלאך כשאת בוגדת כדי ללפות
בְּציפורנֵי עוף-טרף.
דִיוֹנִיזָה: ואתה
כמו תם הדיוט מתריס מול האֵלים
"למה זבובים מתים? זה רע ומר!"
אך לי ברור שתעשה מה שאומַר.
יוצאים.
| < אחורה | פריקלס -
תמונה 17 |
קדימה > |