שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס


< אחורה הדפסת הטקסט מקבת - מערכה 4, תמונה 1 קדימה >

רעם. נכנסות שלוש המכשפות.

מכשפה א':     החתול יִלֵל שָלוש.

מכשפה ב':     הקיפוד פעם אחת.

מכשפה ג':      נשר צועק "בא זמן, בא זמן".

מכשפה א':     סְביב הסיר - המעגל,

                   בתוכו - מִעְי מורעל.

                   קרפד, שזיעתו נִגְרה

                   לילות תחת אבן קרה

                   ונסחטה למיץ ממאיר -                           

                    תתבשל ראשון בַּסיר.

כולן:           בִּעבּוּעַ בָּריבּוע,

                אש רעה בל יְכַבּוּהַ.

מכשפה ב':     עור נחש אשר הוּשל,

                 בַּקלחת תבושל;

                 כף צפרדע, עֵין טְריטוֹן,

                 צֶמר עטלף, פּיתון,

                 לְשון כלב, ינשוּפוֹן,

                 לטאה, לילית, שְפיפון,

                 לְקֶסם רוֹע לא שָבֵע

                 בְּנָזיד מְבעבֵּע.

כולן:           בִּעבּוע בָּריבּוע,

                אש רעה בּל יְכבּוּהַ.

מכשפה ג':      קַשְקַש דרקון, שן של זאב,

                 קרביים של כריש רעב,

                 מוּמְיָת מכשפה בּלָה,

                 פטריות של תרעלה,

                 כּבד טמא של יהודי,

                 מעי של כבש, טֶלף גדי,

                 שורש רוֹש ולענה      

                 אף של טורקי בלי אמונה,  

                 אצבע של תינוק קטוֹן

                 שנחנק בלידתו

                 ואמו – זונה זולה -

                 זרקה אותו לתעלה,

                 מיץ מרה של נמרה -                       

                 זאת קדירה לתפארה.

כולן:           בִּעבּוע בָּריבּוע,

                אש רעה בל יְכַבּוּה.

מכשפה ב':     נְצַנֵן בְּדם בַּבּוּן,

               אז לַכּישוף יהיה כיוון.   

            (נכנסת גבירת המכשפות עם שלוש מכשפות נוספות)

גבירה:           יפה מאד: היטב טָרחְתן,

                   ותבשיל יפה הִקְדחתן –

                   ועכשיו פיצחו בשיר

                   כמו פֵיות, כדי להכשיר  

                   וּלְכַשֵף מה שֶבַּסיר.

                   (מוזיקה, ושיר:)

 

            בני שדים של שחור (מאת תומס מידלטון)

מכשפה ד':      בנֵי שֵדים של שְחור, אוֹדם ואפור,

                     יחד בַּקלחת, בני שדים אינספור.

                    עזאזֵלי, תפַלְפּל לי,

                     רֶשע רֶשף, תן לי כשף,

                     נא לִתסוס בשצף קצף.

מקהלת מכשפות: סָביב, סביב, סביב, הלוך ושוב,

                 כל רֶשע פנימה רוץ! החוצה, טוב!

מכשפה ה':   הנה דם של בּואֵש!

מכשפה ד':                    שפכי לאש, שפכי לאש!

מכשפה ו':   הנה מוח של אוגר.

מכשפה ד':                    שימי גרגר, שימי גרגר!

מכשפה ה':    מיץ של קרפד, שתן של אוח,

                  יטריפו לַבּרנש ת'מוח.

מכשפה ד':  זה מסריח מספיק,

                הקדירה כבר נשרפת.

מכשפה ו':   שלוש שערות מכשפה לתוספת.    

מקהלת מכשפות: סביב, סביב, סביב, הלוך ושוב,

                  כל רשע פנימה רוץ! החוצה, טוב!

 

מכשפה ב':     לפי דגדוד אגודלָי                

                 משהו רע קרב אלי –           

                 מנעול נפתח, זה הַמִפתן,       

                 מי שדופק יבוא לכאן.               

                   (נכנס מקבת)

מקבת:     הי שם, סחבות סתרים בּלות, שחורות

             של שעת חצות, מה זה אתן עושות

              שם?

כל המכשפות:        מעשה שאין לו שֵם.

מקבת:                                       בִּכבוד

                   אמנותכן, שלא חשוּב כיצד

                   היא נלמדה - משביע את כולכן,

                   ענו לי: גם אם מַתירות אַתן

                   רסן רוחות-פרצים, שולחות אותן      

                   ללחום כנגד כנסיות; גם אם

                   גלים קוצפים טורפים ומְשַבְּרים

                   כלי שיט; גם אם תִשָדֵף תבואה,

                   עצים יתמוטטו, גם אם טירות

                   תקרוסנה על הראש של שומריהן,

                  וארמונות ופירמידות עד

                  בְּסיסן ירכּינו ראש; גם אם יושחת

                  אוצר זַרְעֵי הַטֶּבע כל כולו,

                  עד שההשמדה תחטוף בחילה:

                  ענו לשאלות שלי.

מכשפה א':                           דבּר.

מכשפה ב':     תשאל.

מכשפה ג':                נשיב.

מכשפה א':                        אמוֹר אם תעדיף

                   לשמוע זאת מפּינו או מזה

                   של אדונינו.

מקבת:                             תקראו להם;

                   תנו לי לראות אותם.

מכשפה א':     דם חזירה - אָכְלה תשעת

                 גוריה - תשפכו; זיעת

                 רוצח שנִתְלָה – כנ"ל,

                 לַלהבה.

כל המכשפות:              בוא, רם או דל;

                   התגלה בפני הכלל.

                   (רעם. התגלות ראשונה, ראש בקסדה)

מקבת:           אמור לי, כוח לא ידוע –

מכשפה א':                                  הוא

                   יודע את מחשבותיך: שְמע

                   דבריו, אך אל תגיד מאום.

התגלות ראשונה: מקבת, מקבת, מקבת: שְמור נפשך

                   מפני מֶקְדַף, איש פַייף. די, תנו לי מנוחה.

                   (יורד)

מקבת:           מי שתהיה - על עצתך, תוֹדָה;

                   קָלעְתָ לִפְחדַי ממש. אך עוד

                   מִלה –

מכשפה א':                 אין לצוות עליו; הִנֵה

                   אחר, רב און מן הראשון.

                   (רעם. התגלות שניה, ילד שותת דם)

התגלות שניה: מקבת, מקבת, מקבת.

מקבת:           גם בְּשָלוש אוזניים לא אשמע די.

התגלות שניה: הֱיה נחוש, נועז, אכזר; צְחק בלי בושה

                   לְכוח האדם; כי אף יְלוּד אשה

                   לא מסוגל לפגוע במקבת.

                   (יורד)

מקבת:       אז שתחיה, מֶקְדַף – מה צורך לי

              לִפְחוֹד ממך? אבל לְבטָחון

             כָּפול, אקח ערבוּת של הגורל:

             לא, לא תִחְיה, כדי שאוכל לומר

             לַפּחד שמחוויר את הנשמה

             כי משקר הוא, ולישון חֵרֶף

             הָרעם.

       (רעם. התגלות שלישית, ילד חבוש כתר, עם עץ בידיו)

            מה זה שם עולה כמו נֵצֶר

            של מלך, על מצחו התינוקי

            חותמת מעוגלת של שלטון?

כל המכשפות: הקשב, אבל אל תדבר אליו.

התגלות שלישית: היה עז כְּאֲרִי, וגם גאה, 

                   לְנרגנים וּלְקושרים אל-נא תִשְעֶה:

                   מקבת לא יְנוּצח לַנֶצח עד

                   שיַעַר בּירְנָם הגדול יצעד

                   נגדו אל הגבעה של דַנְסִינֵן.

מקבת:           זה לא יקרה אף פעם: מי יגייס

                   יער לְמצעדים, מי יצווה

                   על עץ שיעקור את שורשיו?

                   בשוֹרות טובות, יפֶה – אף מת

                   מרדן שוב לא יקום עד שיקום

                   כל יער בּירְנָם, ומקבת שלנו

                   יחיה על רום הַכּס, דייר שכיר

                   של טבע, וישלם בנשימתו     

                   לַזמן, וּלְמִנְהג חֲיֵי תמותה.

                   אבל לבי בוער לדעת רק

                   דבר אחד: אם באמנותכן

                   יְכולֶת לגלות זאת, אז אִמרו לי –

                   האם ימלוך אי פעם זֶרע בַּנְקְוּוֹ

                   בַּממלכה הזאת?

כל המכשפות:                        אל תבקש

                   לדעת עוד.

מקבת:                           אני דורש תשובה.

                   אם תסרבו תיפול קללה נצחית

                   על ראשיכן – תנו לי לדעת.

                   (הקלחת יורדת)

                   למה שוקעת הקדירה? (אבובים) ומה

                   הקול הזה?

מכשפה א':     הַרְאוּ.

מכשפה ב':     הַראו.

מכשפה ג':      הַראו.

כל המכשפות:  הַראו לו בָּעַין, צִבטו לו בלב,

                 בואו וגוּזו, כמו צל שחולף.

               (הצגה של שמונה מלכים, האחרון עם מראָה בידו, ובַּנְקְוּוֹ)

מקבת:           אתה דומה מדי לְרוח בַּנְקְוּוֹ;

                   רד – כתרך צורב את אישונַי.

                   וּשְעַרְךָ, אתה, שֵנִי, עָטוּר

                   זהב על מצחך, אתה ממש

                   כמו הראשון; שלישי, כמו הקודם.

                   זְקנות מטונפות, למה אתן

                   מראות לי זאת? – ורביעי! עיניים,

                   קיפצו מחוֹרֵיכן! הטוּר הזה

                   ימשיך כך הלאה עד לְיום הדין?

                   מה, עוד אחד? שביעי! לא, לא אֶרְאה עוד –

                   אבל הנה שמיני, ובידיו         

                   מַרְאָה שמציגה לי עוד רבים;

                   כמה מהם נושאים גוּלות כפולות

                   ושרביטים משולשים. מראֶה

                   זוועות – עכשיו אני רואה שזאת       

                   אמת, כי בַּנְקְוּוֹ, שְעַרוֹ בְּדם

                   מָרוּחַ, מְחייך מולי, מורֶה

                   בְּאצבעו שהם שלו. זה כך?

          (יוצאים המלכים ובַּנְקְוּוֹ)

גבירה:           כן, סר, זה כך. אך למה זה

                   עומד מקבת בוהה, הוזה?

                   לבַל יִשקע לו בְּתוגות           

                   הַרְאו לו קצת תענוגות.         

                   אֶקְסוֹם פה בָּאוויר בְּנות-קול, 

                   שיְלַוו את המחול:                

                   יודה המלך בכל פֶּה,

                   קיבלנו את פניו יפה.

                   (מוזיקה. המכשפות רוקדות ונעלמות)

מקבת:    איפה הן? הסתלקו? שתקוּלל

            לַנֶצח השעה הארורה

            הזאת בְּלוח הזמנים. בוא הנה,

            אתה שם.

        (נכנס לֶנוֹקְס)

לֶנוֹקְס:                 מה רוצה כבודו?

מקבת:                                      ראית

              את בְּנות הגורלות?

לֶנוֹקְס:                              לא, אדוני.

מקבת:     הן לא עברו אותך?

לֶנוֹקְס:                          לא, אדוני,

              ממש לא.

מקבת:                    מגפה על האוויר

              שהן רוכבות בו, ויקולל כל מי

              שבָּן יִבְטח. שמעתי דְהָרָה

              של סוס. מי בא שם?

לֶנוֹקְס:                                 אלה שניים או

              שלושה, אדון, שמביאים לך

              מִלָה: מֶקְדַף בָּרח לאנגליה.

מקבת:       ברח לאנגליה?

לֶנוֹקְס:                       כן, בטובך.

מקבת (הצידה):  זמן, איך הִקְדַמְתָ את מעללַי

                הנוראים; המטרה חומקת;

                בלי מעשה היא לא תושג לַנֶצח.

                מִרֶגע זה, פְּרי בּיכּוּרֵי לבּי

                יהיה פְּרי בּיכּוּרֵי יָדַי. וכבר

                עכשיו, כדי להכתיר מחשבותי

                בְּמעש –  מה שנֶהֶגָה הוא מה

                שיֵיעשה: אפשוט בְּהפתעה על  

                טירת מֶקְדַף, אכבוש את פַייף; אמסור

                לְחוֹד החֶרב את רעייתו,

                התינוקות שלו, כל הנפשות

                שלרוֹע מזלן קרובות אליו.

               זה לא נאוּם שוטה שמתייהר:

               אפעל מהר, לפני שאתקרר.

               רק לא עוד חזיונות! – כן, איפה הם

               האדונים? תיקח אותי לשם.

        (יוצאים)




< אחורה הדפסת הטקסט מקבת - מערכה 4, תמונה 1 קדימה >