שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס


< אחורה הדפסת הטקסט מקבת - מערכה 3, תמונה 6 קדימה >

נכנסים לֶנוֹקְס, ואציל אחר.

 

לֶנוֹקְס: מה שאמרתי קודם מִתְחבּר

          לַמחשבות שלך, שיכולות

          עוד להוסיף ולהשלים; אני

          אומֵר רק, הדברים התנהלו

          מוזר. על דַנְקֵן הנדיב מקבת

          חָמל, וּרְאה – הוא מת. וְבּנקוו בן-

          החַיִל הסתובב קצת מאוחר

          מִדַּי; תִרְצה, פליאנס הרג אותו,

          כי פליאנס נָס - אסור לִבני-אדם

          להסתובב כה מאוחר. מי לא

          יכול לחשוב איזו זוועה זו, איך

          שדונלביין ומלקולם בעצמם

          רצחו את אבא דַנְקֵן הנדיב?

          קללה – אבל עובדה! איך זה ציער את

          מקבת! הוא לא ישר שחט בְּזעם

          קדוש את שני אותם עבריינים

          שפוּכים מיין, הלוּמי שינה?

          מה, זה לא מעשה אציל? כן-כן,

          וגם חכם – כי זה היה מרגיז

          כל איש לשמוע איך הם מכחישים.

          אם כן אני אומר שהוא נהג

          בַּכּל היטב, ודעתי - שאם

          היו בניו של דַנְקֵן בידיו

          (והלוואי שלא יהיו) היו

          לומדים כבר מה זה רצח אב. גם פליאנס.

          אך שקט – כי מפּטפוטים אני

          שומע שמקדף מוּקְצה בגלל

          שהוא נפקד מנֶשף הטירן.

          אדון, תוכל לומר לי איפה הוא

          נמצא?

אציל:            הבּן של דַנְקֵן, שמקבת

          שולל ממנו זכויותיו מִבּטן,

          חי בֶּחָצר של אנגליה, והוא

          זוכה מאֶדְוּוָרְד הַצדיק לְיחס

          כה חם שמזלו הרע כלל לא

          פָּגע בַּשֵם הטוב שלו. לשָם

          יָצא מֶקְדַף, לרתום את הוד קדושת

          המלך לעזרו, ולהעיר את

          נוֹרְתַמְבֶּרְלַנְד וסיִוּוֹרְד הלוחם,

          שבסיועם – ובתמיכת ההוא

          מִמַעל – שוב נוּכל לשים בשר

          בַּשולחנות שלנו, ולישון

          בלילה, חופשיים מסַכּינים

          של דם בְּנשף וּמִשתה, לתת

          שירות באמונה, ובְכָבוד

          לִזְכּוֹת – כל מה שאנו משוועים לו

          כָּרגע. ודיווּחַ זה כל כך

          הרתיח את המלך שעכשיו

          הוא מתכונן לאיזו מלחמה.

לֶנוֹקְס: ואת מֶקְדַף זימן?

אציל:  זימן, והשליח, שקיבל  

          תשובה "סֶר, לא אני", פָּנה לשוב,

          ענן על פרצופו, ובפיו "הְמְמ-הְמְמ"';

          כמו אמר: "תִבְכּה על השעה

          שבּה הִכְבַּדְתָ עלי במין

          תשובה כזאת".

   לֶנוֹקְס:                  זה יְלַמד אותו

          אולי להיות זהיר, ובחוכמתו  

          לשמור מרחק. הלוואי יעוף איזה

          מלאך לאנגליה, ויבשר

          בואו, כדי שברכה וגאולה

          ישובו אל ארצנו הסובלת,

          נִלְחֶצת תחת עול ארור.

אציל:  אשלח את תפילותי איתו.

          (יוצאים)


< אחורה הדפסת הטקסט מקבת - מערכה 3, תמונה 6 קדימה >