שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס

נכנסים לֶנוֹקְס, ואציל אחר.

לֶנוֹקְס: מה שאמרתי קודם מִתְחבּר

          לַמחשבות שלך, שיכולות

          עוד להוסיף ולהשלים; אני

          אומֵר רק, הדברים התנהלו

          מוזר. על דַנְקֵן הנדיב מקבת

          חָמל, וּרְאה – הוא מת. וְבּנקוו בן-

          החַיִל הסתובב קצת מאוחר

          מִדַּי; תִרְצה, פליאנס הרג אותו,

          כי פליאנס נָס - אסור לִבני-אדם

          להסתובב כה מאוחר. מי לא

          יכול לחשוב איזו זוועה זו, איך

          שדונלביין ומלקולם בעצמם

          רצחו את אבא דַנְקֵן הנדיב?

          קללה – אבל עובדה! איך זה ציער את

          מקבת! הוא לא ישר שחט בְּזעם

          קדוש את שני אותם עבריינים

          שפוּכים מיין, הלוּמי שינה?

          מה, זה לא מעשה אציל? כן-כן,

          וגם חכם – כי זה היה מרגיז

          כל איש לשמוע איך הם מכחישים.

          אם כן אני אומר שהוא נהג

          בַּכּל היטב, ודעתי - שאם

          היו בניו של דַנְקֵן בידיו

          (והלוואי שלא יהיו) היו

          לומדים כבר מה זה רצח אב. גם פליאנס.

          אך שקט – כי מפּטפוטים אני

          שומע שמקדף מוּקְצה בגלל

          שהוא נפקד מנֶשף הטירן.

          אדון, תוכל לומר לי איפה הוא

          נמצא?

אציל:            הבּן של דַנְקֵן, שמקבת

          שולל ממנו זכויותיו מִבּטן,

          חי בֶּחָצר של אנגליה, והוא

          זוכה מהמלך אדְוּוָרְד הַצדיק

          לְיחס חם שם: מזלו הרע 

          כלל לא פָּגע בשמו הטבו. לשָם

          יָצא מֶקְדַף, לרתום את הוד קדושת

          המלך לעזרו, ולהעיר את

          נוֹרְתַמְבֶּרְלַנְד וסיִוּוֹרְד הלוחם,

          שבסיועם – ובתמיכת ההוא

          מִמַעל – שוב נוּכל לתת בשר

          לַשולחנות שלנו, ושינה

          לַלילה, חופשיים מסַכּיני

          דם במשתה ונשף, להעניק

          שירות באמונה, ובְכָבוד

          לִזְכּוֹת – כל מה שאנו משוועים

          לו בָּהווה. דיווח זה כל כך 

          הרתיח את המלך שעכשיו

          הוא מתכונן לאיזו מלחמה.

לֶנוֹקְס: ואת מֶקְדַף זימן?

אציל:    זימן, והשליח, ששמע  

          חד-משמעית "סֶר, לא אני", פונה

          לשוב, פרצוף ענן, ומהמהם,

          כאילו אמר: "תִבְכּה על השעה

          שמכבידה עלי בְּמענה

          כזה". 

   לֶנוֹקְס:         ואת מקדף זה יְלַמד 

          אולי להיות זהיר, ובחוכמה  

          לשמור מרחק. הלוואי יעוף איזה

          מלאך לאנגליה, ויבשר

          בואו, כדי שברכה וגאולה

          ישובו אל ארצנו הסובלת,

          נִלְחֶצת תחת עול ארור.

אציל:  אשלח את תפילותי איתו.

          (יוצאים)