שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס

רעם. נכנסות שלוש המכשפות, פוגשות את גבירת המכשפות.

מכשפה א':   מה יש, גברתי? נראית כועסת!

גבירה:         אין לי סיבה, סְחבות חרפּה,

                חסרות בושה? מאיפה החוצפה

                לִסְחוֹר, לדון, לשאת, לתת

                חידות ומוות עם מקבת?

                כשאני, גבירת האוב,

                בוראת כל רע, שונאת כל טוֹב,

                אף לא נקראתי כְּכוכבת  

                אמנוּתֵנו הנשגבת?

                ורע מזה, כל העמל

                לִכְבוד סתם איש תועה, אומלל,

                נרגן, רתחן; שכמו רֵעיו

                רק בעצמו הוא מאוהב.

                אך לְתקן לא מאוחר:

                לכו, פִּגשו אותי מחר

                בְּבור השאול; לשם הוא רץ

                לחקור מה גורלו חרץ.

                קְדֵרוֹת, קְמיעות ולחש-סתר

                הָביאו, ואת כל היֶתר.

                אני אל האוויר; הלילה

                אנדרלמוסיה שאין די לה

                עלי ליצור עד בוא האור.

                על חוד הסהר הצָחוֹר

                תלויה טיפת שיקוי של רעל;

                לפני שהיא תצנח ממעל

                אתפוס אותה: כשתזוּקק

                יקומו כל רוחות הסרק,

                ובְתעתועים בלי גבול

                יכניסו בו שגְעון בלבול:

                יבוּז לַמוות, בַּגורל

                יבעט, ותקוותו תגדל

                יותר מחוכמתו, פחדיו,

                כבודו ותבונתו יחדיו.

                וְלָאדם – זוכרות, נכון? -

                אין שום אויב כמו ביטחון.     

          שיר מבפנים: בואי מכאן, בואי מכאן (מאת תומס מידלטון)

רוח א':  בואי מכאן, בואי מכאן,

            מַלְכּתנו, בואי מכאן.

גבירה:   אבוא, אבוא, אבוא, אבוא,

            מהר כמו השטן,

            מהר כמו השטן.

            איפה הוֹרְמִיז?

רוח ב':                       פה.

גבירה:   איפה בּר-טיט?

רוח ג':                       פה –

            זעמיאֵל, זעפיאֵל,

            נמתין לגברת עזאזל.

            בואי מכאן, אל תסתתרי.

גבירה:   אמשח עצמי ואז אמריא.

           אמשח עצמי ואז אמריא.

            (יורד רוח בדמות חתול. שלושת הרוחות האחרות מופיעות למעלה)

רוח א':  יש לו דרישות בָּרשימה:

            נישוּק, חיבוּק, טיפה של דם.

            ולמה תתעכבי, אֶתְמַה –

חתול:                                  אֶתְמָההה –

רוח א:   הן האוויר נעים וחם.

גבירה:   הגעתם! מה חדש, נִשְמע?

חתול:                                    נשמע?

רוח ב':  הכל כָּסוּף, הכל כישוף.

            מה לְךָ על האדמה?

חתול:                             מה, מה?

גבירה:   הריני מוכנה לעוף.

          אני טסה כבר, חכו לי,

          עם מַחְמל לבּי חתוּלי.

            (הגבירה והחתול עולים)

רוח ג':   הו איזה עונג בלי הֶפסק

           לשוט בָּאוויר כשְיָרֵח מאיר

           לחוּג, לחגוג ולהתנשק.

מקהלת רוחות: מעל סלעים, הרים, גלים,

                     מעל עצים וערפילים,

                     מעל צריחים, טירות, שרידים,

                     טסים שֵדים גדודים גדודים.

            (הגבירה והחתול נעלמים למעלה)

                     כאן לא נשמע כלב נובח,

                     תן מיילל, ינשוף צווֵח.

                     לא, לא, גם לא פּכפּוך פלגים,

                     או תותחים ששואגים.

            (יוצאות הרוחות)

מכשפה א':     להזדרז. היא עוד מעט חוזרת.

          (יוצאות)