שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס


< אחורה הדפסת הטקסט מקבת - מערכה 2, תמונה 4 קדימה >

נכנסים רוס, עם זקן.

 

זקן:     תשעים שנים אני זוכר טוב-טוב,

          בתוך הזמן הזה אני ראיתי

          שעות קשות, דברים די מוזרים;

          אך לעומת לילה מחריד כזה

          הכל זוטות.

רוס:                    אח, סבא טוב, תראה,

          שמיים מוטרדים ממעשֵי

          אדם, ומאיימים על הבמה

          שלו, שְטוּפה בְּדם. על השָעוֹן 

          עוד יום, אבל לילה אפל חונק

          את הפנס ששט עם אור זהב; 

          מה, זה שלטון הלילה או חרפּת

          היום, שחושך כך קובר את פני

          האדמה, כשאור חיים אמוּר

          לנשוק לה?

זקן:                     כן, זה לא טבעי ממש

          כמו המעשה שנעשָה.

          ביום גימל השבוע נְקֵבָה

          של בּז כשְהִמְרִיאָה בְּגאון,

          תָקף אותה ינשוף-כזה-עכבר,

          הרג אותה.

רוס:                    והסוסים של דַנְקֵן –

          דבר מאד מוזר, אבל בָּדוּק –

          יפים, זריזים, תִפְארת בּנֵי מינם,

          נהיו פרועים, שברו את האורוות,

          פרצו החוצה, וקראו תיגר

          על צייתנות, כאילו הם רוצים

          ללחום בַּמין האנושי.

זקן:                               אומרים

          שהם אכלו אחד את השני.

רוס:    נכון, לתדהמת עינַי אשר

          ראו זאת.

          נכנס מֶקְדַף.

                        הנה בא מֶקְדַף הטוב. –

          איך בָּעולם, אדון?

מֶקְדַף:                       מה, אתה לא

          רואה?

רוס:               ידוע מי בִיצֵע את

          המעשה המתועב-מכל-

          נִתעב הזה?

מֶקְדַף:                  זה אלה שמקבת

          הרג.

רוס:             זוועה! איזו טובה היתה

          יוצאת להם מזה?

מֶקְדַף:                       קָנוּ אותם.

          שני בני המלך, מַלְקוֹלְם, דוֹנַלְבֵּיין,

          חמקו ונמלטו; מה שמטיל

          את החשד בָּרֶצח עליהם.

רוס:     נגד הטבע שוב! שאפתנות

          בלי שום תועלת, איך שאת טורפת

          את מִחְייתך שלך! – אם כך סביר

          שהשלטון יפּול בידי מקבת.

מֶקְדַף:  הוא כבר נבחר, והוא יצא לסְקוֹן

          לַהכתרה.

רוס:                  ואיפה הגופה

          של דַנְקֵן?

מֶקְדַף:                נלקחה לאי קולְמְקִיל,

          שם אבותיו נחים, עצמותיהם

          שמורות.

רוס:                  אתה יוצא לסְקוֹן?

מֶקְדַף:                                    לא, איש,

          אני לפַייף.

רוס:                  טוב, אז אני לשם.

מֶקְדַף:                                       טוב,   

          הלוואי תראה עושים שם טוב - שלום! -

          שלא נגיד שהאופנה הישנה

          טובה יותר מהאופנה האחרונה.

רוס:    כל טוב, סבא.

זקן:     שתבוֹרְכוּ אַתֶם וכל מי שיודע     

          להפוך רעה לטוב, אויב לרֵעַ.    

          יוצאים.




< אחורה הדפסת הטקסט מקבת - מערכה 2, תמונה 4 קדימה >