| < אחורה |  מקבת -
מערכה 1, תמונה 6 |
קדימה > |
(נכנסים המלך דַנְקֵן, מלקולם, דונלביין, בַּנְקְוּוֹ, לֶנוֹקְס, מֶקְדַף, רוס, מלווים)
דַנְקֵן: מיקום יפה יש לַטירה הזאת;
אוויר קליל מתוק בא לְבָרך
את החושים האנינים שלנו.
בַּנְקְוּוֹ: הדרור, אורח של הקיץ, צל
הרפאים של מקומות קדושים,
אוהב להשתכן פה; זה אישור
שלִנְשימת המרומים פה יש
ניחוח חיזורים; מכל בליטה,
כרכוב, זיז וצריח הציפור
הזה תָלה ערסל ועריסה
של פְּרו-וּרְבו; בַּמקומות בהם
הוא מקנן על מנת להִתְרבּוֹת,
הִבְחנתי, יש אוויר צלול.
(נכנסת ליידי מקבת)
דַנְקֵן: תִראו,
תראו, המארחת הנכבדת
שלנו: - לפעמים האהבה
אשר טורחת לכבודנו היא
טִרְחָה; ובכל זאת על אהבה
נודה. מוסר השכל: תתפללי
לאל שיברְכֵנו על עמל
שלך, יגמול לנו על טרחתך.
ליידי: כל שירותינו, גם אם כל אחד
יוכפל, ואז גם ישולש, יהיו
עניין יחיד ודל, בהשוואה [/ ביחד סכום זעום בְּהשוואה]
לְכיבּודים כבדים ועמוקים
שהוד רוממותך גודש בם את
בֵּיתנו; הן על הישנים, והן
על הַתִּפְארת שלאחרונה
עוד הֶעֱמַסְתָ עליהם, נשיר
לך תפילות.
דַנְקֵן: איפה ראש שבט קודור?
רדפנו אחריו כמו ציידים,
תִּכְנַנּוּ אנו לבשֵר עליו;
אך הוא רוכב טוב, ואהבָתו
העצומה, חדה כמו דורבנות
הסוס שלו, הסיעה אותו אל
ביתו עוד לפנינו. מארחת
יפה ואצילה, אני אורחך
הלילה.
ליידי: משרתיך - הם, וכל
מה שבהם או שלהם, עומדים
תמיד הכֵן לְבֶדק-בית של
רוממותך, כדי להשיב לך
מה ששלך.
דַנְקֵן: תני את היד שלך,
והוביליני אל המארח;
אנחנו אוהבים אותו מאד
ועוד נמשיך לתת לו חסדים.
ברשותך, המארחת.
(יוצאים)
| < אחורה | מקבת -
מערכה 1, תמונה 6 |
קדימה > |