שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס


< אחורה הדפסת הטקסט מקבת - מערכה 1, תמונה 4 קדימה >

תרועה. נכנסים דַנְקֵן, מלקולם, דונלביין, לֶנוֹקְס, ובני לוויה.

 

דַנְקֵן:             בוצע כבר גזר הדין של קודור? לא

                   חזרו המוציאים לפועל?

מלקולם:                                         הם

                   לא שבו עוד, כבוד מלכותך; אך

                   אני דיברתי עם אחד אשר

                   ראה איך מת: והוא דיוֵוח איך

                   הודה בְּלב שלם בבגידותיו,

                   הפציר בהוד רוממותך למחול

                   לו, והביע חרטה מעומק לב.

                   כלום לא הלם אותו בימי חייו

                   כמו האופן שנפרד מהם:

                   הוא מת כמו שחקן אשר שינן

                   טוב את מותו, למד איך להשליך

                   את הדבר הכי יקר שיש לו

                   כמו כלי אין-חפץ.

דַנְקֵן:                                     אין מדע אשר

                   חושף מִבְנה של לב לפי פרצוף:

                   הוא היה אציל אשר נתתי בו

                   אמון מוחלט -

                   (נכנסים מקבת, בַּנְקְוּוֹ, רוס ואנגוס)

                                    דודן שאין כמותו!

                   חֵטא של כפיות-טובה הכביד עלי

                   ממש עכשיו. אתה מקדים כל כך

                   שכְּנף הַגְמוּל המהירה איטית

                   מלהדביק אותך: הלוואי שלא

                   הִפְלאת לעשות כל כך הרבה,

                   כי אז יכולתי להודות לך     

                   ולשלם לך כערכך!

                   אוכל לומר רק זאת, שכל תשלום

                   מול הישגיך ייחשב לא-כלום.  

מקבת:           להיות איש נאמן, ולשרת

                   אותך, זה בעצמו שכר.

                   תפקיד הוד מלכותך הוא לקבל

                   את החובות שאנו ממלאים,

                   וחובותינו הן לִמְדינתך,

                   לַכּס, לילדיך וּמשרתיך;

                   זה כך, וכך צריך להיות, לשֵם

                   שלומך, וכדי לזכות באהבתך

                   ובכבודך.

דַנְקֵן:                          ברוך הבא לכאן:

                   התחלתי כבר לשתול אותך, ועוד

                   אדאג שגם תצמח ותלבלב. -

                   בַּנְקְוּוֹ אציל, שלא פחות פעל,

                   ופועלו יהיה ידוע לא

                   פחות, בוא תן לי לחבק אותך,

                   ולהצמיד אותך ללב.

בַּנְקְוּוֹ:                                    אם שָם

                   אגדל, הַיְּבוּל שלך.

דַנְקֵן:                                     כל שִמְחותי

                   משתוללות בלי רסן, ומנסות

                   להסתתר בתוך טיפות של צער. -

                   בנים, קרובים, ראשי שבטים, וכל

                   המקורבים לכס, דעו כי נשתית

                   את ממלכתנו על הבן הבכור

                   שלנו, מלקולם; שאותו נכתיר

                   מרגע זה נסיך של קמברלנד;

                   וזה לא יהיה כבוד יתום:

                   אותות של אצולה, כמו כוכבים,

                   יאירו כל אדם ראוי. - מכאן

                   נצא לטירתך בְּאִינְוֶורְנֵס,

                   שנֵרָתֵם אליך עוד יותר.

מקבת:           המנוּחה מלְשָרֵת אותך

                  היא עבודה; אני אצא בתור

                  שליח, לשמֵחַ את אוזנֵי

                  אשתי בְּבואך; אז במחילה,

                  הלכתי.

דַנְקֵן:                       קודור הגדול שלי!

מקבת (הצידה):  נסיך של קמברלנד: זו מַדְרגה

                   שבה אפּול, או שאקפוץ ואדלְגהּ,

                   היא מפריעה לי. כוכבים, לִכְבּות ודי!

                   שלא יִראה שום אור את תשוקותי

                   העמוקות והשחורות; העַין

                   עוצמת עַין מול היד; אבל עדיין,

                   מה שהעין למראהו תתחלחל -    

                   שייעשה, כן-כן, שיתחולל.    

                  (יוצא)

דַנְקֵן:              אמת, בַּנְקְוּוֹ נכבד; הוא כה אמיץ,

                   אני זולל שבחָיו בלי שובע; זה

                   ממש משתה. נצא בעקבותיו;

                   דאגתו הִקְדימה את צאתה

                   כדי לקדם אותנו; אין לי עוד

                   קרוב שמשתווה לו.

                    יוצאים.




< אחורה הדפסת הטקסט מקבת - מערכה 1, תמונה 4 קדימה >