שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס


< אחורה הדפסת הטקסט מקבת - מערכה 1, תמונה 2 קדימה >

תרועה מבחוץ.

נכנסים המלך דַנְקֵן, מלקולם, דונלביין, לֶנוֹקְס, עם מלווים, פוגשים קצין מדמם.

מלך:   מי זה האיש המדמם פה? כמו 

        שהוא נראה, הוא בוודאי יכול 

        למסור דוֹ"ח מעודכן על המצב

       בַּמרד.

מלקולם:       זהו הקצין אשר  

       כאיש צבא עז ותקיף לָחַם 

       שלא אפּול בשְבי. שלום, חבר 

       גיבור! ספר למלך איך נראָה

       הקרב כשעזבת. 

קצין:                      מבולבל, כמו

          שני שחיינים תשושים שנצמדים

          ומטביעים אחד את השני.

          מֶקְדוֹנְוּולד, איש בלי רחמים - ראוי

          לשם מורד, כי מסביבו זבלי 

          הַטֶּבע מתרבים כמו זבובים -

          קיבל תגבורת חֵיל-רגלים מחוף

          המערב, וגברת המזל

          חִיְכָה אל מלחמתו הארורה

          כמו זונה של המורדים. אך לא

          לאורך זמן: מקבת גיבור החיל -

          מגיע לו השם הזה - לעג

          לִגברת המזל, ובַברזל

          המחושל שלו, המהביל

          ממבצעים של שֶפך דם, פילס             

         דרכו כמו מאהב של הגְבוּרה,

         עד שניצב לפני הכלב ראש

         מול ראש -

        הוא לא לחץ לו יד ולא אמר

        שלום עד שפָּרם אותו סופית

        מקורקבן עד לסת, ותָקע

        לו את הראש על החומות שלנו.

מלך:   הו בן דודי! זה גבר! איש כבוד!

קצין:   אך המקום ממנו מתחילה

        השמש לנצנץ, הוא שמוליד

        סופות טורפות-ספינות ורעם פרא;

        כך גם ממעיין הנחמה

        לכאורה - עולָה המצוקה.

        שְמָע, מלך סקוטלנד, שמע! עוד לא הספיק

        הַצֶדק - מתוגבר בְּעוז - לִכְפּות

        על חֵיל-רגלים צולע זה לנוס

        כל עוד רגלו בו, מלך הנורווגים

        הֵרִיחַ הִזְדמנות שָם, ועם אספקת

        תחמושת מצוחצחת וחֵילות

        רעננים, פתח חזית שניה.

מלך:   זה לא הִבְהיל את המפקדים, מקבת

         וְבַּנְקְוּוֹ?

קצין:            כן – כמו שסנונית תבהיל

        את הנשרים, או שארנב מבהיל

       אריה. אם לדבר אמת, עלי

       לומר שהם היו כמו תותחים

       כְּפולֵי קנה; כך הם הנחיתו כֶּפל

       מכות על האויב. אם הִתכּוונו

       לרחוץ בִּנהרות מוּגְלָה שם או

       לברוא את גֵיא ההרֵגה - אין לי

       מושג. - אני נחלש;

       פְּצעָי צורחים הצילו.

 מלך: הולמים אותך דבריך כמו פצעיך,

       שניהם נודפים כבוד. תנו לו טיפול.

        (יוצא הקצין עם בני לוויה.

      נכנסים רוס ואנגוס)

          מי בא פה?

מלקולם:               המנהיג של שבט רוֹס.

לֶנוֹקְס:   אח, איזו בְּהילוּת יש בעיניו!

          ככה נראה מי שבפיו דברים

          זרים ומוזרים.

רוס:                     יחי המלך!

מלך:     מניין אתה בא, מנהיג נכבד?

רוס:      מפָיְיף, מלך גדול, ששם דגלֵי

          נורווגיה התחצפו אל השמיים,

          הקפיאו את העם שלנו.

          המלך הנורווגי בעצמו,

          בראש צבא כביר, ובעזרתו

          של הבוגד והחתרן הזה,

          ראש שבט קוֹדוֹר, התנפל בִּקְרב

          אימים, עד שמקבת, חתן אלת

          המלחמה, חמוּש שריון עמיד,

          ניצב מולו שווה לו, חוד מול חוד,

          חרב מול חרב משתוללת, עד

          שהוא הכריע את שחצנותו;

          ובסיכום, הניצחון שלנו -

מלך:   שמחה גדולה!

רוס:                       כך שכרגע סְוֵונוֹ,

          המלך הנורווגי, מתחנן

          לִבְרית פיוס;

          ואנו לא נותנים לו גם לקבור

          את אנשיו עד שיפקיד בָּאי

          סנט-קולְם עשרת-אלפים לכל

          שימוש שייראה לנו.

מלך:                          ראש שבט

          קודור הזה שוב לא יוליך שולל

          את האמון שלנו. לך הַכְרז

          ללא דיחוי כי הוא חשוב כמת,

         ובתוארו ברך-נא את מקבת.

רוס:     זה ייעשה, כפקודתך.

מלך:    במה שהוא איבד, מקבת זכה.

          יוצאים.




< אחורה הדפסת הטקסט מקבת - מערכה 1, תמונה 2 קדימה >