שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס

"זה מצבם של הזרים, וזה לבכם: הר פרא בלי אנושיות"

מתוך המחזה סר תומס מור

קטעים המיוחסים לוויליאם שייקספיר

תרגום: דורי פרנס

                     שיתופי פעולה בין מחזאים היו עניין נפוץ בתיאטרון האליזבתני והג'קוביני. בשנות הזוהר הללו של התיאטרון האנגלי (מ - 1560 בערך עד 1642, השנה בה נסגרו התיאטראות) נכתבו מחזות רבים בידי שני מחזאים ויותר. בדור שקידש פחות את ה"סטאריזם" (אישיות המחזאי)  ויותר את ה"מוצר" עצמו (המחזה),  התחילו רבים מן הכותבים כ"שוליות" של מחזאים מבוגרים יותר, והמשיכו לכתוב אם לבד ואם בשיתוף עם אחרים. לפעמים התבצעה חלוקת העבודה בהתאם ללוחות הזמנים הצפופים, ולפעמים על פי "התמחותם" של הכותבים. ב"המכשפה מאדמונטון", למשל, היה תומס דֶקֶר אחראי על קו העלילה ה"סנסציוני", סיפורה של המכשפה, ג'ון פורד היה אחראי על התמונות הליריות, וויליאם רָאוּלי התרכז בתמונות הקומיות. (בנושא זה תוכלו לקרוא עוד בהקדמה ל"המכשפה מאדמונטון" באתר זה).

                       המחזה "תומס מור" הוא אחד המקרים המעניינים של המחזות המשותפים הללו. כתב-היד שלו הוא מסמך מרתק שאין לו פענוח חד-משמעי. הטקסט כפי ששרד הוא שיתוף פעולה של לפחות ששה אנשים, והוא רצוף גם בהערות של סר אדמונד טִילְנִי, שר הטקס של המלכה - ולמעשה הצנזור של הממלכה.

                       על פי דעת רוב החוקרים, המחזה נכתב בשנות ה – 1590 המוקדמות בידי אנתוני מאנְדֵיי עם הנרי צֶ'טֶל. טילני, הצנזור, הוסיף את הערותיו, השגותיו ואיסוריו. מה שקרה לאחר מכן אינו ברור, אך נראה שחלק מן התוספות והשינויים נעשו בתגובה ישירה להתערבותו של טילני. סביר להניח כי המחזה נזנח וכי שבו אליו לאחר מות המלכה אליזבת ב – 1603, בתקווה שתחת המשטר החדש לא ייחשב כבעייתי עוד. בשלב זה הוזמנו מספר כותבים נוספים לסייע בהרכבת המחזה מחדש, לערוך תמונות מסוימות ולהוסיף אחרות.

                       התוצאה, שלא כמו ברוב המחזות שנכתבו בידי מספר מחזאים, היא יצירה אפיזודית, מלאה הדבקות וטלאים. המחזה נודד בין ארועים שונים בחייו של תומס מור. הוא מתחיל במהומות נגד הזרים בלונדון ב – 1517, שתומס מור פועל לכבותן. הוא משכנע את המורדים להיכנע למלך הנרי השמיני. אחר כך באות מספר תמונות קומיות המפגינות את שנינותו, פקחותו ואהבתו לתיאטרון. אז מגיעה נפילתו של מור ממעמדו הרם אל הגרדום. התמונות האחרונות מציגות אותו באור של קדושה.      

                       בתוך המחזה הלא-אחיד הזה קיימים חלקים מרשימים מאד, ויש בו כמה תמונות מצוינות וחזקות. האפיזודות שתפסו את מרכז ההתעניינות הן תמונות "המהומות של חודש מאי", המיוחסות לוויליאם שייקספיר כתוצאה מניתוח כתב היד, האיוּת, הרתוריקה, הדימויים והסגנון הדרמטי. כיום מופיעות התמונות הללו במרבית המהדורות של כל כתבי וויליאם שייקספיר.

                       בתמונה שלפנינו יוצא תומס מור אל ההמונים המבקשים לעשות פרעות בזרים שלטענתם אינם חוקיים בלונדון. הוא מנסה לדבר אל לבם של מחוללי המהומות בשם הסובלנות.

מור:    נאמר שיגורשו, ומחאתכם

          תדביר את כל הוד כתר אנגליה.

          תדמיינו לראות את הזרים

          האומללים, עם תינוקות על גב,

          נושאים מטען עלוב, מדשדשים

          אל הנמלים והחופים בכדי   

          להישלח, אך אתם מתרווחים

          כמו מלכים במשאלות לבכם;

         את הסמכות הִשְתקתם בצרחות,

          מדושנים בלבוש דֵעותיכם.

          ומה השגתם, אה? הורֵיתם איך

          עוֹז מצח והיד החזקה

          הם המנצחים, איך מדכאים כל סדר.

          לפי תקדים זה איש מביניכם

          אף פעם לא יחיה עד גיל זִקנה:

          כי עדר בריונים אחר, אם רק

          יצוץ בו חשק - באותה היד,

          בשם אותן סיבות, אותה הזכות,   

          יעוט גם עליכם כמו כריש,

          ובני-אדם כמו דְגֵי-טרף רק

          יאכלו זה את בשר זה.

            * * * * *

            ...אתם רוצים לרמוס את הזרים,

          לרצוח, לשסף גרונם, לתפוס

          את בתיהם, ולהוביל את כבוד

          החוק כמו כלב ברצועה. אוי, אוי!

          ואם, נאמר, המלך,

          שחס על מי שמתחרט, יחוֹן

          אתכם על גודל פשעכם ורק

          יגזור גירוש, לאן תלכו? צרפת,

          גרמניה, הולנד, פורטוגל, ספרד?

          לא-לא, בכל מקום שלא כפוף

          לאנגליה - אתם תהיו זרים.

          ינעם לכם למצוא אומה כל כך

          ברברית שבפרץ אלימות

          מחריד לא תעניק לכם מעון

          בארץ, על גרונכם תשחיז סכין

          נבזי, תבעט בכם כמו בכלבים,

          כאילו לא מכיר בכם האל,

          גם לא ברא אתכם, וכל גורמי

          הטבע לא נוצרו לרווחתכם,

          אלא סופחו בעל כורחם? כיצד

          תרגישו אם כך ינהגו בכם?

          זה מצבם של הזרים, וזה

          לבכם: הר פרא בלי אנושיות.