| < אחורה |  פריקלס -
תמונה 11 |
קדימה > |
נכנס פֶּרִיקְלֶס על הסיפון.
פֶּרִיקְלֶס: אֵל האוקיינוס העצום, רַסֵּן
את הגלים האלה השוטפים
שמיים וגם תופת, ואתה,
שליט כל רוח, כְּבוֹל אותן בִּנחושת
כשתִמְשה אותן מן המצולות.
אח, די, הַשְקט את זעם רעמיך
שמחרישים אוזניים; וכַּבּה
בְּנועם חזיזֵי גופרית זריזים!
- הו, לִיקוֹרִידָה! מה שלום המלכה
שלי? – סופה כמו רעל משתולל;
מה, את רוצה לירוק את כל כולך?
שריקת הקפיטן - כמו לחישה
בְּאוזן של איש מת היא: לא נשמעת.
- הי לִיקוֹרִידָה! – פטרונית קדושה,
דיאנה האֵלה, המיילדת
הענוגה של הבוכים בלילה,
השרי את כל קודשך על הסיפון
[/ פִּרְשי אלוהותך על הסיפון]
של הספינה שלנו המרקדת;
קַצְרי דקירות צירים של מלכתי
ששם יולדת! – סוף-סוף, לִיקוֹרִידָה!
נכנסת לִיקוֹרִידָה [עם תינוקת]
לִיקוֹרִידָה: הנה דבר צעיר מדי בשביל
מקום כזה, שאם היתה אצלו
בַּמוח הבנה, היה כבר מת,
כמו שאני אמות עוד רגע. קח
בזרועותיך - הִנה – חתיכה
של המלכה שלך המתה.
פֶּרִיקְלֶס: איך!
איך, לִיקוֹרִידָה?
לִיקוֹרִידָה: סבלנות, אדון טוב,
אל תעזור לַסערה. זה כל
מה שנשאר עוד חי מהמלכה
שלך: בת קטנטנה. רק בשבילה
תהיה גבר, ותתעודד.
פֶּרִיקְלֶס: אתם,
אלים! למה אתם נותנים לנו
להתאהב בְּמתנות טובות
שהענקתם ומייד חוטפים
אותן בחזרה? אנחנו כאן
למטה לא לוקחים מה שניתֵן,
בזה נוכל להתחרות אתכם
מי פה הגון יותר!
לִיקוֹרִידָה: תבליג, אדון
טוב. ולו רק למען פיקדון זה.
נותנת לו את התינוקת.
פֶּרִיקְלֶס: חיים שלווים שיהיו לךְ! כי
לידה כל כך גועשת לא ידע
עוד אף תינוק. שקטים ורגועים
יהיו חייך, כי אין צאצא
נסיך אשר זכה מן העולם
בקבלת פנים גסה כל כך.
שההמשך יהיה שמח! חג
מולד זועף הכינו לך אוויר,
שמיים, אש, מים ואדמה
המבשרים צאתך מרֶחם. כבר
מבראשית מה שאיבדת רב
יותר ממה שתמצאי פה. לוּ
יתנו בה האלים מבט נדיב!
נכנסים הקפיטן ומלח.
קפיטן: יש אומץ, אדוני? שתבורך!
פֶּרִיקְלֶס: אומץ מספיק. המערבולת לא
תפחיד אותי: היא כבר עשתה לי את
הרע מכל. אבל מאהבה
לַמסכנה הקטנטנה הזו,
יורדת-ים טריה, הלוואי שהיא
תשקוט.
קפיטן: לשחרר את חבל המפרש שם! – את לא רוצה, אה? תנשפי עד שתנפצי את עצמך.
מלח: אם רק היה נתיב מילוט, שיְנַשקו המֶלח והקצף את הירח מצדי.
קפיטן: אדוני, המלכה שלך - צריך לזרוק מהסיפון. הים מתגעש גבוה, הרוח רועשת ולא תירגע עד שהספינה תתנקה ממתים.
פֶּרִיקְלֶס: זו אמונה טפלה שלך.
קפיטן: סליחה, אדוני, אצלנו שבַּיָם זה חוק שתמיד היה, ואנחנו חזקים על מסורת. אז תן-תן אותה זריז, כי צריך לזרוק אותה מהסיפון אבל מייד.
פֶּרִיקְלֶס: מה שתגיד. מלכה אומללת!
לִיקוֹרִידָה: פה היא שוכבת, אדוני.
מגלה את הגופה.
פֶּרִיקְלֶס: מיטת יולדות של סיוטים היתה
לך, יקרה שלי, בלי אור, בלי חום.
כל איתני הטבע שכחו אותך
כליל, ולי אין זמן להביאך
בְּטקס אל קברך, אני חייב
להשליכך מייד, כמעט ללא
ארון, לַבּוץ, ושם, כמצבה
לעצמותייך ונרות-תמיד,
סילון של לוויתן, זמזום המים
יכריעו לַתהום את גופתך,
אשר תנוח בין צדפים פשוטים.
הו לִיקוֹרִידָה, צאי בַּקשי מנֶסְטוֹר
שהוא יביא לי דיו, נייר, בשמים,
את התיבה שלי ותכשיטַי,
ומנִיקַנְדֵר שיביא אלי
את הארגז המרופד סאטן.
- השכיבי על הכר את התינוקת.
רוצי, אני בינתיים בִּתפילה
אילמת אפרד. מהר, אשה.
יוצאת לִיקוֹרִידָה.
מלח: אדוני, יש לנו תיבה בסיפון התחתון, מוכנה, אטומה לְסדק וחתומה לְמים.
פֶּרִיקְלֶס: תודה לך. – ספן, איזה חוף זה?
קפיטן: אנחנו ליד טארסוס.
פֶּרִיקְלֶס: תכוון
לשם, ספן טוב. שְכח מצוֹר. מתי
תגיע?
קפיטן: עד הבוקר, אם תחלש
הרוח.
פֶּרִיקְלֶס: אח, כַּוֵן לטארסוס! שם
אפנה לקְלֵאוֹן, התינוקת לא
תשרוד עד צוֹר. אני אשאיר אותה
שם תחת השגחה טובה. קדימה,
ספן. מייד אביא את הגופה.
יוצאים: הקפיטן והמלח למטה, ופֶּרִיקְלֶס עם גופת תאיסה.
| < אחורה | פריקלס -
תמונה 11 |
קדימה > |