שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס

תרועה. נכנסים סימונידס, תאיסה, אצילים ובני לוויה.

סימונידס: האבירים דרוכים לתחרות?

אציל א':  כן, הוד רוממותך,

          ומחכים לךָ כדי להציג עצמם.

סימונידס:  הודע להם: אני מוכן; בתי,

           שכל זה לכבוד יום הולדתה,

           יושבת כילדת החן, אשר

           ברא הטבע כדי שבני-אדם            

           יראו, וישתאו בראותם.

תאיסה:  אתה מפליג, אבי הרם, בַּתשבחות

         של מישהי אשר שווה פחות.

סימונידס:  וכך יאה, כי בנֵי ובנות מלכים  

           אֵלים בראו בזעיר-אנפין כמותם.

           היהלום אשר נזנח – חינו מועם,

           הוד נסיכים נִשְחק אם לא נשמר כבודם.

           עכשיו קבלי יפה פני כל אביר

           אשר חקק סמלו על שריונו.

תאיסה:   כדי לשמר כבודי, כך אעשה.

              עובר אביר ראשון; נושא כליו מציג את שריונו לתאיסה.

סימונידס: מי הראשון שמקדם עצמו?

תאיסה:  אביר מסְפַּרְטָה, אבא מהולל,

          הסמל שעל שריונו נושא הוא –

          אדם שחור פורש זרועו לשמש,

          והכיתוב: "האור שלך – חיי".

סימונידס: אוהֵב אותךְ זה שחייו תלויים בך.

             האביר השני עובר; נושא כליו מציג את שריונו לתאיסה.

           מי השני אשר מציג עצמו?

תאיסה:  נסיך ממַקֵדוֹנְיָה, אב רם-כס,   

         הסמל שעל שריונו נושא הוא –

         אביר חמוש מובס בידי גבירה,

          כתוב בספרדית: "פְּיוּ פֶּר דוֹלְסֶרָה קִי פֶּר פוֹרְסָה".

            האביר השלישי עובר; נושא כליו מציג את שריונו לתאיסה.

סימונידס:  מה השלישי?

תאיסה:                   שלישי – מאנטיוכיה;

           סמלו – זֵר על קסדת אביר. הכתובת

           היא: "כבוד ההתחרות דחף אותי".

          האביר הרביעי עובר; נושא כליו מציג את שריונו לתאיסה.

סימונידס:  מה הרביעי?

תאיסה:   לפיד בוער הפוך, והמלים:

          מי שמלבה אותי מכבה אותי.

סימונידס:  מה שמראה: לַיופי יש אופי וכוח,

           שיכולים גם להבעיר וגם לרצוח.

             האביר החמישי עובר; נושא כליו מציג את שריונו לתאיסה.

תאיסה:   חמש, יד שמוקפת עננים

          ומחזיקה זהב ואבן בוחַן.

         כתוב: "כך תיבּחן נאמנות".

          האביר הששי, פֶּרִיקְלֶס, עובר בשריון חלוד, בלי נושא כלים. הוא מציג את שריונו בעצמו לתאיסה.

סימונידס: ומהו הששי, האחרון,  

          שהאביר עצמו - ובנימוס

          כה נאצל – מסר?

תאיסה:                      נראה כי זָר הוא,

        אך סמל שריונו – ענף קמל,

        ירוק רק בקצהו, והכתובת

        היא "בַּתקווה הזו אחיה".

סימונידס:                          לֶקַח

         יפה. משֶפל המעמקים

         הוא מקווה דרכּךְ לצמוח שוב.  

אציל א': הלוואי שמה שבלבו מעיד

          עליו טובות יותר מחזותו,

          שכן על פי מראהו החלוד

          רכב על פרד, לא הניף כידון.

אציל ב':  סביר מאד שזר הוא, כי הוא בא

          לְטקס מכובד בלבוש מוזר.

אציל ג':  ועד היום התיר לַחֲלודה לגדול

          על שריונו, מירק אותו בחול.

סימונידס: מטופשות הן הדיעות אשר חורצות

          דין לב אדם על פי המחלצות.

          אבל חכו, האבירים באים.

          אנחנו ניכנס אל האולם.

          יוצאים.

צעקות גדולות מחוץ לבמה, וכולם קוראים: האביר העלוב!"