שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס

נכנס גָוּוֶר.

גָוּוֶר:    לָשיר מזמור מִזְמָן עבר

          קם המשורר מן העפר          

          בִּדְמוּת בשר ודם רפֶה,

          כדי לענג אתכם יפה.

          לא פעם זֶמֶר זה הוצג

          בְּמועדים וּבִיְמֵי חג;

          אישים רמים, נשים דגולות,

          מצאו בו נחמות גדולות.

          לָאוזן, בשומעה, ירווח:

          יין ישן הוא משובח.

          אם תקבלו, בְּנֵי דור צעיר,

          מוכשר, פיקח, את השיר,

          אם קול של איש בא-בימים

          יציף אתכם בְּמנעמים,

          הלוואי אחיה שוב לשם כך

          עד שנרִי שנית ידעך.           

          - ובכן, זאת אנטיוכיה, עיר

          בה גר אנטיוכוס האדיר,

          בסוריה, פאר כל הערים

          (אני מצטט מפי סופרים).

          במות אשתו, נותרה לו בת,

          יורשת יחידה אחת,

          איילת חן, יפת מבט,

          נדמה – היא בת-אלים כמעט.

          כשזה הצית חיבה בָּאב,

          הסית אותה אֱלֵי משכב.

          ילדה רעה, הורה נורא,

          חטא בשרים בלי כפרה;

          אך ההרגל גרם לחשוב

          שאין כאן פשע, וזה טוב.

          יופיה של החוטאת הזו

          הביא מקְצוֹת תבל עד פה

          בני מלכים בַּשאיפה 

          שהיא תהיה השותפה

          לעינוגי מיטת כלולות,

          ולשעשועי לילות;

          כדי להחזיק בה ולהרתיע

          את המחזרים כולם, הודיע

          אותו שליט על חוק אֵיתן:

          כל החפץ להיות חתן,

          אם לא יפתור את חידתו,

          ימצא בין-רגע את מותו.

          ולא אחד חייו איבד –

          מראה קודר זה הוא העד. [מצביע על הראשים המוצגים למעלה.]

          את הפרקים שבַּהמשך באים

          שִפְטוּ אתם, קהל המושבעים.

          יוצא.