שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס


< אחורה הדפסת הטקסט פריקלס - תמונה 16 קדימה >

נכנסים סרסור, מאדאם וזיק.

 

סרסור: זיק.

זיק:    פטרון.

סרסור: תסרוק את השוק בשבע עיניים. העיר הזאת מִיטִילֶנֶה מלאה קליינטים שוקקים. איבדנו יותר מדי כסף בְּיום-השוק הזה בגלל שאנחנו בדפיציט נקבות.

מאדאם: אף פעם לא היו לנו כל כך מעט יחידות. יש לנו בקושי שלוש - צורה להן - והן לא יכולות לעשות יותר ממה שהן יכולות, ומרוב פעילות סביב השעון הן במצב רקוב שרקוב זה לא מילה.

סרסור: אז אנחנו חייבים אספקה טריה, לא חשוב המחיר. בלי מצפון מסחרי אחראי אף פעם לא נשגשג.

מאדאם: צדקת כל מילה. כמו שגידלנו 'חת-'שְרֶה ממזרים וממזרות – כי לדעתי אני גידלתי איזה 'חת-'שְרֶה –

זיק:   'חת-שְרֶה בּוּל, ואת כולם הורדתְ לכביש – אבל שאני אצא לחרוש את השוק?

מאדאם: אלא מה, בן-אדם? החומר שיש לנו במלאי, רוח אחת חזקה תפורר אותו לפרורים, הן כבר חולות ואכולות משהו פחד.

סרסור: צודקת כל מילה. הן סכנת נפשות, בַּמצפּון שלי. הטראנסילוואני המסכן התפגר, זה ששכב עם הקציצה הקטנה.

זיק:    כן, היא סיפלסה אותו צ'יק-צ'ק, עשתה אותו בשר צלוי לַתולעים. אבל אני אלך לחרוש את השוק.

        יוצא.

סרסור: על פָּקֶטָה של שלוש או ארבע-אלף מזוּמן יכולנו לחיות בשקט, ולפרוש מהעסק.      

מאדאם: למה לפרוש מהעסק, תגיד לי? זאת בושה שיש הכנסה לעת זקנה?

סרסור: אח, השם הטוב שלנו לא גודל עם הרווח, והרווח הוא לא בפרופורציה לַסיכונים. לכן, אם כל זמן שאנחנו עוד בריאים נדוג לנו איזה סכום יפה, זה לא רעיון רע לעשות מכירת-חיסול. חוץ מזה, היחסים הלא-תקינים בינינו לָאלים יתייצבו לטובתנו ברגע שנפרוש מהעסק.

מאדאם:  בחייך, אחרים עושים רע לא פחות מאתנו.

סרסור:  לא פחות רע, ואולי יותר טוב. אנחנו בַּתחתית של התחתית. המקצוע שלנו הוא לא עסק טוב. אין בו אידיאלים. אבל הנה זיק.

               נכנס זיק, עם הפירטים ומרינה.

זיק (לפירטים): הֵנה, רבותי. אתם אומרים שהיא בתולה?

פירט:  אדוני, חותם לך, בתולה עם תעודות.

זיק:     פטרון, אני סגרתי עסקה על החתיכה הזאת שאתה רואה. אם היא מוצאת חן בעיניך – יש. אם לא, המקדמה שלי הלכה.

מאדאם:  זיק, יש לה איכויות?

זיק:     יש לה פנים טובים, היא מדברת יפה ויש לה בגדים מצויינים סוג א'; לא צריך שום תוספת איכויות נוספת בשביל להכניס אותה לַמלאי.

מאדאם:  מה המחיר שלה, זיק?

זיק:     אני לא יכול להוריד אותם בְּמיל מאֶלף מזומן.

סרסור:  טוב בואו אחרי, רבותי, תקבלו את הכסף שלכם תיכף. אשה, קחי אותה פנימה, תדריכי אותה מה היא צריכה לעשות, שהיא תיתן בילוי בלי גמגומים של מתחילים.

               יוצא עם הפירטים.

מאדאם: זיק, תיקח את המידות שלה, צבע שיער, צבע עור, גובה, גיל, עם אחריות על הבתולים שלה, ותכריז "מי שנותן הכי הרבה יקבל אותה ראשון". כזה מין קרום לא צריך להיות זול אם הגברים לא השתנו. תעשה את זה מייד כמו שאמרתי לך.

זיק:     על האש.

         יוצא.

מרינה: אח, למה לֵאוֹנִין היה כל כך

        איטי ומגושם! היה צריך

        להתנפל, לא לדבר. ולמה

        פירטים אלה לא היו ברברים

        מספיק לזרוק אותי מהסיפון

        שאחפש את אמא!

מאדאם: על מה את מקוננת, קטנה יפה?

מרינה:  שאני יפה.

מאדאם:  די, האלים עשו יופי-של-עבודה אתך.

מרינה:  אני לא מאשימה אותם.

מאדאם:  נפלת לי לידיים, ושם יש לך סיכוי טוב לחיות.

מרינה:  אבוי לי שבעתיים

         שניצלתי מידיים שהיו

         הורגות אותי.

מאדאם: כן, ואַת תחיי בהנאה.

מרינה:  לא.

מאדאם: כן-כן, בהחלט ותטעמי אדון מכל סגנון. יהיה לך טוב; תקבלי גיוון של פרצופים. מה, את סותמת את האוזנייים?

מרינה: את אשה?

מאדאם: מה את רוצה ממני?

מרינה: שתהיי אשה טובה, או לא אשה בכלל.

מאדאם: אח, להצליף בָּאֲוָזוֹנֶת! נראה לי שכבר יהיו לי עניינים אתך. תשמעי, את בת-ניצן טפשה ואת צריכה להתכופף כמו שאני אומרת לך.

מרינה: יגנו עלי האלים!

מאדאם: אם מתחשק לָאלים להגן עלייך עם גברים, אז גברים צריכים לנחם אותך, גברים צריכים להאכיל אותך, גברים צריכים לחַשְקֵק אותך.

       נכנס זיק.

         זיק חוזר. – כן, אדוני, הכרזת עליה בשוק?

זיק:    הכרזתי עליה הכל כולל מספר השערות שלה כמעט, ציירתי תמונה שלה בַּקול שלי.

מאדאם: אז תגיד לי בבקשה, מה התגובה הכללית של הציבור, באופן מיוחד הציבור מהסוג הצעיר?

זיק:     נשבע לך, הם הקשיבו לי כאילו הם מקשיבים לַצוואה של אבא שלהם. היה ספרדי אחד שהפה שלו הזיל ריר כאילו הוא שוכב עם התיאור שלה.

מאדאם: הוא עוד יבוא לנו פה מחר עם תלבושת ספרדית לאומית.

זיק:     הלילה, הלילה! אבל, פָּטְרוֹנָה, את מכירה את האביר הצרפתי שצולע בזיג-זג?

מאדאם: מסיה לֶה-סיפליס?

זיק:     כן, הוא. הוא ניסה לעשות ניתור-דה-פוֹרס כששמע את ההכרזה, אבל יצא לו טוּר-דה-פוֹרְץ, והוא נשבע שהוא יבוא אליה מחר.

מאדאם: נו נו, מה שקשור אליו, הוא הביא את המחלה שלו אתו, פה הוא רק מרפא אותה. אני יודעת שהוא יבוא אל מתחת לצל שלנו לפזר את המטבעות שלו תוצרת צרפת, ארץ זבת זיבה.

זיק:     בקיצור, אם היה לנו תייר מכל אומה, יכולנו לשכּן את כולם מתחת לְדגל הגברת הזאת.

מאדאם (למרינה): בבקשה ממך, בואי הנה קצת. אוצרות הולכים ליפול עלייך. תרשמי מה שאני אומרת, את צריכה להראות שאת עושה בְּאֵימה מה שאת מבצעת בחפץ לב, לבוז לַממון כשאת עושה הון. ליילל שאת חיה ממה שאת חיה – זה מעורר חמלה במאהבים שלך. בדרך כלל חמלה כזאת קונה דעה טובה עלייך, ודיעה טובה זה הכנסה גבוהה.

מרינה: אני לא מבינה אותך.

זיק:     אח, תרביצי בה שיעור, פָּטְרונָה, תרביצי בה שיעור. את ההסמקות האלה שלה צריך לְכַבות מייד עם קצת פעילות מעשית.

מאדאם: צודק כל מלה, זה מה שצריך, כי כל כלה מתביישת לעשות את מה שהיא הולכת לעשות עם חותמת.

זיק:     בינינו, חלק מתביישות וחלק לא. אבל, פטרונה, אם אני זה שסגרתי את העסקה על השַק-בשר -

מאדאם:  מגיע לך לגרד איזה פרוסה מהשיפוד.

זיק:     מגיע לי.

מאדאם:  מי יכחיש את זה? בואי, קטנה, מוצא חן בעינַי הסגנון של הבגדים שלך.

זיק:     כן, בחיי, לא צריך להחליף אותם בינתיים.

מאדאם (נותנת לו כסף): זיק, לך בַּזבז את זה בעיר. תדווח איזו אורחת משובחת יש לנו כאן. לא תפסיד אם תגיע קליינטורה. כשהטבע יִצֵר את החתיכה הזאת, הוא עשה לך טובה. אז לך ספּר איזו מציאה אדירה היא, ותקצור את מה שתזרע בַּדיווח שלך.

זיק:     תסמכי עלי, פטרונה, רעם לא יוכל לשקשק מיטה של צלופח כמו שתיאורֵי היופי שלה יזיזו את כל מי שיש לו נטיות חַרְמָנוּתִיוֹת. אני אביא כמה הביתה הלילה.

        יוצא.

מאדאם: קדימה, בואי אחרי.

מרינה:  אם הסכין הוא חד, הים עמוק, האש חמה,    

          בתולי לא יחוּללו, ואשאר תמה.       

          דיאנה, עמדי לצדי!

מאדאם:  מה לנו ולדיאנה? בבקשה, את מוכנה לבוא אתנו?

               יוצאות.


< אחורה הדפסת הטקסט פריקלס - תמונה 16 קדימה >